דייגו ד'אגילר

דייגו לופס פריירה ד'אגילר (1699, 1759), שנודע אחרי החזרה ליהדות בשם משה לופס פריירה, היה איש עסקים ומנהיג קהילתי ממוצא פורטוגלי. הוא פעל בעיקר באוסטריה ובאנגליה, וקיבל תואר ברון (תואר אצולה) מידי הקיסר קרל השישי.

נולד בפורטוגל למשפחת אנוסים (יהודים שאולצו להמיר דת). משפחתו סבלה מרדיפות האינקוויזיציה. ב-1722 עזב את פורטוגל, עבר לאנגליה ואז לאמסטרדם, וחזר שם ליהדות בשם משה לופס פריירה. הקיסר קרל השישי קרא לו לווינה. ב-1725 קיבל מונופול על גידול ומכירת הטבק באוסטריה; מונופול פירושו זכות בלעדית לפעילות מסוימת. ב-1726 הוענק לו התואר ברון. שמר על המונופול עד 1746. הוא אף הלווה 300,000 פלורין לנסיכה מריה תרזה לשיפוץ ארמון שנברון.

ד'אגילר ניצל את קשריו עם הקיסר ועם גורמים דיפלומטיים כדי לסייע ליהודים. ב-1736 סייע להקים מחדש את הקהילה היהודית הספרדית בווינה, שנקראה גם "הקהילה הטורקית" כי רבים ממנה היו נתיני האימפריה העות'מאנית. עזר לבטל גזרות גירוש על יהודי מוראביה ב-1742 ותמך בניסיונות להגן על יהודי פרג ופולשים אחרים, למרות שלא תמיד הצליח למנוע גירושים בסופו של דבר. ב-1739 סייע בהקמת קהילה יהודית בטימישוארה ובתיקון לבניית בית כנסת במקום.

בשנת 1747 דרשה האינקוויזיציה הספרדית את הסגרתו. ב-1749, בזכות מיסים כבדים וחוסר רצון לחיות תחת הגנות הקיסר, עבר ללונדון. גם שם היה דמות חשובה בקהילת היהודים, לצד משפחות סוחרים כמו מנדס דה קוסטה.

נישא ב-1722 לדוניה שמחה דה פונסקה. היו להם שני בנים: אהרן, שנפטר בילדותו, ואפרים, שלימים היה דמות מרכזית בקהילת לונדון, אם כי נטה להתבודדות ולקמצנות. ד'אגילר נפטר בלונדון ב-1759.

השתרשה אגדה דרמטית לפיה נחטף דיוגו בילדותו, הוטבל לנצרות, והפך לבישוף שרדף יהודים. לפי הסיפור, כשגילה שאחותו מואשמת, גילה גם את זהותו והמיר את דתו בחזרה. זהו סיפור עממי, לא תיאור היסטורי מדויק.

בבית הכנסת ה"טורקי" בווינה (שהוקם ב-1885 ונהרס בליל הבדולח ב-1938) שמרו זמן רב על כתר תורה וכסף עליו היה כתוב שמו של משה לופש פרירה ושנת ה'תצ"ח (1737, 1738). היו שגם נהגו לומר קדיש לרוחו בימי נוראים.

דייגו לופס פריירה ד'אגילר (1699, 1759) היה סוחר ומנהיג יהודי. אחרי שחזר ליהדות קראו לו משה לופס פריירה.

נולד בפורטוגל במשפחה של אנוסים. אנוסים הם יהודים שאילצו אותם לעזוב את הדת שלהם. ב-1722 עבר לאנגליה ואחר כך להולנד. שם חזר ליהדות.

הקיסר של אוסטריה קרא לו לווינה. ב-1725 נתן לו הקיסר מונופול על הטבק. מונופול אומר: רק הוא יכול לגדל ולמכור טבק. ב-1726 קיבל תואר ברון. הוא שמר על המונופול עד 1746.

ד'אגילר עזר להקים את הקהילה הספרדית בווינה ב-1736. ב-1739 סייע להקים קהילה בטימישוארה. כשהאינקוויזיציה רצתה להסגירו ב-1747, ב-1749 עבר ללונדון. שם עזר לקהילה היהודית.

נשוי לדוניה שמחה דה פונסקה משנת 1722. היו להם שני בנים: אהרן, שנפטר תינוק, ואפרים. ד'אגילר מת בלונדון ב-1759.

יש אגדה שאומרת שדייגו נחטף בילדותו והפך לבישוף. לפי הסיפור, אמו גילתה שהוא יהודי והוא ברח. זו אגדה ולא היסטוריה.

בבית הכנסת ה"טורקי" בווינה היו חפצים עם שמו. בית הכנסת נהרס בליל הבדולח ב-1938.