דייוויד לויד ג'ורג'

דייוויד לויד ג'ורג' (1863, 1945) היה מדינאי בריטי ולשי. כיהן כראש ממשלת בריטניה בין 1916 ל-1922. הוא התבלט כמי שהוביל את בריטניה במלחמת העולם הראשונה וכמי שקידם רפורמות חברתיות.


נולד במנצ'סטר למשפחה וולשית ועבר לוויילס בתינוקותו. שפת אימו הייתה וולשית, והוא היה ראש הממשלה היחיד בתולדות בריטניה ששפת האם שלו לא הייתה אנגלית. גדל בעוני והשכלתו העצמאית עוצבה על ידי דודו.


התחיל כפקיד ובגיל 20 פתח משרד עורכי דין. כעורך דין עמד ליד משפחות קטנות במאבקים נגד מוסדות דתיים ומקומיים, וזכה לתשומת לב ציבורית.


נשא לאשה את מרגרט אוון ב-1888. להם נולדו חמישה ילדים. לאורך השנים הותקפו חייו האישיים בשמועות על חיי זוגיות לא פשוטים. אשתו נפטרה ב-1941, ובשנותיו האחרונות נישא לפרנסיס סטיבנסון.


נבחר לפרלמנט ב-1890 כמועמד המפלגה הליברלית. בתחילה היה רדיקלי ודגל ברפורמות חברתיות, ובהמשך התמתן. התנגד למלחמת הבורים, מה שעזר לו לצבור פופולריות ציבורית.


כהונתו כשר האוצר הייתה נקודת מפנה מדינית. הוא קידם חקיקה לשימור זכויות החלשים ולהקמת קצבאות זקנה. ב-1911 עבר חוק ביטוח לאומי, שהרחיב ביטוח לעובדים בעלי שכר נמוך. למדיניות הכלכלית שלו היו מחלוקות מול בית הלורדים, מה שהוביל למשבר חוקתי ולחקיקה שמגבילה את כוח הבית העליון.


ב-1912 נחשף סיפור קניית מניות בחברת מרקוני. האשמות על שימוש במידע פנימי פגעו במוניטין הציבורי שלו. ועדת קבינט מצאה אותו נקי מאשמה, אך הנזק התקשורתי נמשך.


בעת המלחמה מונה לשר החימוש. הוא שיפר משמעותית את ייצור התחמושת והתעשייה הצבאית. מאוחר יותר מונה לשר המלחמה, אך סירובו לקבל את מדיניות הפיקוד העליון הוביל להתפטרותו ולהתמזגות משבר פוליטי.


ב-1916 הפך לראש ממשלה והוביל קואליציה לאומית. התנגד לאסטרטגיות צבאיות שגרמו לאבדות כבדות, כנהוג בחזית המערבית. תמך במבצעים במזרח התיכון, והורה לאדמונד אלנבי לכבוש את ירושלים עד דצמבר 1917.

לויד ג'ורג' פעל גם מדינית: יזם קבינט מלחמה שכלל נציגים ממושבות וקידם שיתופי פעולה בין בעלות הברית. ידוע גם בתמיכתו בהצהרת בלפור של 1917, שהביעה יחס חיובי לבית לאומי יהודי בארץ ישראל.


ייצג את בריטניה בוועידת השלום בפריז ב-1919. נלחם בדרישה להחריב לגמרי את גרמניה המפסידה, מתוך דאגה ליציבות אירופה. בוועידות הסדיר חלק מהגבולות במזרח התיכון, והשפיע על חלוקת המנדטים באזור.


לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית, הבריטים קיבלו שטחים במזרח התיכון. לויד ג'ורג' היה מעורב בהסדרי מנדט על ארץ ישראל, עיראק וסוריה. המדיניות הבריטית באזור יצרה מתחים ומרד מקומי, וגם חילוקי דעות עם צרפת.


במהלך המלחמה באירלנד שלח לויד ג'ורג' כוחות שדיכאו מרידות, והשתמש ביחידות כמו ה-Black and Tans, שידועות בהתנהגות נוקשה. לאחר משא ומתן עם מנהיגים אירים, נחתמה ב-1921 האמנה האנגלו-אירית. היא הובילה להקמתה של מדינת אירלנד החופשית ולפלג במפלגה הרפובליקנית שהביא למלחמת אזרחים אירית.


בפנים המדינה קידם רפורמות: בניית דיור, שיפור שכר המורים והקמת משרד הבריאות והרווחה. ניסיונות להלאים תעשיות כמו פחם נתקלו בהתנגדות, והוא נמנע מהלאמה מלאה.


הקואליציה עם השמרנים נסדקה לאחר משברים חיצוניים ופנימיים. משבר צ'נקלה וטעויות דיפלומטיות הובילו לפרישה השמרנית מהקואליציה ב-1922. לויד ג'ורג' הפסיד את השלטון, והמפלגה הליברלית נחלשה קשות.


לא חזר להיות דמות מרכזית בפוליטיקה. ניסה לשוב בפוליטיקה אך ללא הצלחה. בשנת 1945 קיבל תואר אצולה ויחד עם התפתחות מחלתו נפטר באותה שנה.


למרות שערוריות וטעויות, הרפורמות של לויד ג'ורג' חיזקו את מדינת הרווחה בבריטניה והשפיעו רבות על חיי האזרחים. הוא נחשב לדמות משמעותית במאה ה-20, ונקרא לעתים "הקוסם הוולשי".


היה מעורב בתמיכה בציונות. שימש כעורך דינו של בנימין זאב הרצל ב-1903. במהלך מלחמת העולם הראשונה דחף לפרסום הצהרת בלפור והיה בקשר עם חיים ויצמן.

דייוויד לויד ג'ורג' נולד ב-1863 ונפטר ב-1945. הוא היה ראש ממשלת בריטניה בין 1916 ל-1922. הוא גדל בעוני בוויילס והיה ראש הממשלה היחיד ששפת האם שלו היתה וולשית.


התחיל כעורך דין בגיל צעיר. נבחר לפרלמנט ב-1890. כשר אוצר הקים קצבאות זקנה. קצבאות זקנה = כסף שהמדינה נותנת לאנשים מבוגרים.


במלחמת העולם הראשונה הוביל את בריטניה. הורה לכבוש את ירושלים ב-1917. תמך בהצהרת בלפור. הצהרת בלפור = הצהרה של בריטניה שהביעה תמיכה בבית לאומי ליהודים בארץ ישראל.


היה מעורב במשא ומתן שהביא להקמת מדינת אירלנד החופשית. בחר להשתמש בכוחות מיוחדים להילחם במרד באירלנד. אחרי המלחמה סייע בקביעת גבולות ומדיניות במזרח התיכון.


העביר חוקים של ביטוח לאומי ושיפר דיור וחינוך. ב-1912 הוטלו עליו האשמות בשערוריית מניות בשם מרקוני. למרות שנמצא נקי, השערורייה פגעה בתדמיתו.


הקואליציה שלו עם השמרנים התפרקה ב-1922. המפלגה הליברלית נחלשה מאוד. מת ב-1945 לאחר מחלה. היום זוכרים אותו כרפורמטור חשוב, אך גם כדמות שנעשתה שנויה במחלוקת.