"דילמת אותיפרון" מופיעה בדיאלוג "אותיפרון" של אפלטון. סוקרטס שואל: האם האל מצווה משהו כי הוא מוסרי, או שהדבר הוא מוסרי רק כי האל ציווה אותו?
בדיאלוג מציע אותיפרון שהחסידות (חסידות = מעשים צדיקים או ציות לאלים) היא מה שכל האלים אוהבים. סוקרטס מראה בעיה: אם משהו אהוב על האלים כי הוא חסידי, אז החסידות היא תכונה פנימית. אבל אם הוא חסידי רק כי האלים אוהבים אותו, נוצרת תלות מעגלית ואי־בהירות. לכן, לפי סוקרטס, "נאהב על ידי האלים" ו"חסידות" אינם אותו הדבר.
אם האלים אוהבים את המוסרי משום שהמוסרי קיים בעצמו, משמעות הדבר היא שהמוסר עצמאי מהאל. כלומר, גם האל כפוף לערכים מוסריים. לעומת זאת, אם משהו מוסרי רק כי האל ציווה אותו, המוסר נראה שרירותי, הוא יכול היה להיות שונה אם האל היה מצווה אחרת. בנוסף, הדיון עובר מ"האם מעשה טוב או רע" לשאלה האם האל אמר כך.
פילוסופים ומחנכים דנו בפתרונות שונים.
תומאס אקווינס טען שהמוסר הוא חלק מטבעו של האל. כלומר, מה שהאל מצווה הוא טוב כי הטוב שייך לטבעו. זה מונע הכפפת האל לחוק חיצוני, אבל מעלה שאלות נוספות: מאיפה טבעו של האל הגיע?
שתי אפשרויות שהוצעו הן: שהאל קבע את טבעו בעצמו (ואז חוזרים לבעיית השרשרת הסיבתית), או שמקור קודם הציב את טבעו של האל.
לייבניץ חשב שיש אמיתות נצחיות, לוגיקה ומתמטיקה, שמנחות גם את הבחירה האלוהית. הוא טען שהאל בחר ב"העולם הטוב ביותר האפשרי" לפי אילוצים אלה. זה מעלה את השאלה האם אל כל־יכול יכול לעקוף חוקים לוגיים.
ריצ'רד סווינברן הבחין בין ערכים חיוניים, שאי־אפשר לדמיין עולם בלעדיהם, לבין ערכים תלויי־עולם. לפי סווינברן, הערכים החיוניים מתאימים לזרוע הראשונה של הדילמה.
רוברט אדמס הציע להבחין בין הגדרת המוסרי החילונית לבין זו התיאולוגית (מה שהאל מצווה). מכיוון שהאל טוב במהותו, שתי התפיסות נוטות לחפוף, אך שינוי ציווי אלוהי עלול להפריד ביניהן.
פרופ' אבי שגיא טוען שהזרם המרכזי ביהדות מקבל אוטונומיה מסוימת למוסר. לפי הרב לייב מינצברג, האדם חייב לקיים מצוות גם אם היינו מוותרים על הציווי, כי המצוות משקפות ערכים מוסריים עצמאיים.
זו שאלה בפילוסופיה מתוך דיאלוג של אפלטון. סוקרטס שואל: האם משהו טוב כי האל אמר כך, או שהאל אומר כך כי זה כבר טוב?
אותיפרון אומר שחסידות (חסידות = מעשים טובים וצייתנות לאלים) היא מה שכל האלים אוהבים. סוקרטס שואל אם זה בגלל שהמעשה טוב בפני עצמו, או בגלל שהאל אוהב אותו. זה יוצר בעיה: האהבה של האלים והחסידות אינם אותו הדבר.
אם המוסר קיים בלי האל, אז גם האל צריך לעמוד ב"חוקים" של טוב ורע. אם המוסר תלוי רק בציווי של האל, אז הוא עלול להיות אקראי. אקראי (אקראי = יכול היה להיות אחרת).
אחד, אקווינס אמר שהמוסר חלק מטבעו של האל. שני, יש מי שטוען שיש אמיתות נצחיות, כמו לוגיקה, שגם האל צריך לכבד.
חוקרים יהודים רבים חושבים שהמוסר אינו תלוי לגמרי בדת. יש גם שאומרים שצריך לקיים מצוות כי הן משקפות ערכים טובים.
תגובות גולשים