דישה

דישה, או דַיש, היא פעולה חקלאית שמטרתה להפריד את המוץ מהמוץ מהבר של הדגן. מוץ הוא החלק הקל של הדגן, והבר הוא גרעין הדגן. הפעולה נעשית על ידי הפעלת לחץ על הזרעים כדי לשבור את הקליפה או לשחרר את המוץ.

בעבר הפרדת המוץ נעשתה בעזרת מורג, אבן או כלי כבד הרתום לבהמה ונגרר במעגלים על הגורן (שטח שטוח לקליטה ועיבוד השיבולים). אחרי הדישה הייתה מבוצעת זרייה, שהיא האוורור של התערובת כדי לסלק את המוץ ולהשאיר את הדגן נקי. בעידן המודרני זו נעשית בדרך מכנית על ידי קומביין תבואות, מכונה גדולה שעושה גזירה, דישה ומיון בקציר.

המילה דיש חדרה לשפה היומיומית. הביטוי "לחזור ולדוש בדבר" נובע מהפעולה החוזרת של הדישה ומצביע על מעשה שחוזר שוב ושוב.


הפסוק "לא תחסום שור בדישו" מדגיש יחס ראוי לבהמה העובדת בשירות האדם. בתלמוד ובפירושים מופיעה הדישה גם בהקשרים של מלאכות שבת: אחת ממלאכות השבת שקשורות להכנת הפת נקראת דש. בפסוק בויקרא "והשיג לכם דיש את בציר" משתמשים בדימוי הדישה לתאר שפע וברכה, כפי שמביא רש"י.

הביטוי "דש בעקביו" פירושו לזלזל או לדרוך על משהו בקלות. מקורו בפירוש רש"י ובדברי הגמרא, שמחברים בין העשייה הזאת ובין השלכותיה ביום הדין.

דיש (או דישה) היא דרך לחלק את הדגן. הדגן הוא הזרעים של הצמחים. המוץ הוא החלק הקל והלא הרצוי.

בזמנים ישנים גררו אבן כבדה שנקראת מורג בעזרת בהמה. המורג נסחב במעגלים על הגורן. כך המוץ נפרד מהמוה. אחרי זה עשו זרייה. זרייה היא לנפנף את התערובת כדי להוציא את המוץ.

היום עושים את זה במכונה גדולה שנקראת קומביין. היא קוצרת ומפרידה את הדגן במכה אחת.

יש גם ביטויים מהשם דש. למשל "לחזור ולדוש בדבר" אומר להמשיך ולעשות את אותו הדבר שוב ושוב. הביטוי "דש בעקביו" אומר שמישהו מזלזל.


הפסוק "לא תחסום שור בדישו" אומר שלא לפגוע בעגל כשהוא עובד בשביל האדם. יש גם אזכור לדש במלאכות שבת בהכנת פת.