דליה רביקוביץ

דליה רביקוביץ (17 בנובמבר 1936, 21 באוגוסט 2005) הייתה משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית. זכתה בפרס ישראל לשירה בשנת 1998.

דליה נולדה בתל־אביב לאב מהנדס מארמון־חרבין שבסין ולאם מורה. היא הייתה הבת הבכורה ושני בני‑זוג תאומים נולדו אחריה. אביה נהרג בתאונת דרכים כשדליה הייתה קטנה, והמשפחה עברה לחיות בקבוצת גבע. שם חוותה תחושות של נידוי. בגיל 13 עברה לחיות אצל משפחות אומנות בחיפה ולמדה בתיכון "חוגים". גויסה לצה"ל ושוחררה אחרי שמונה חודשים מטעמים בריאותיים.

למדה באוניברסיטה העברית לשון, אנגלית וספרות עברית, ועשתה גם הוראה בתיכון, אך לא סיימה תואר. ב־1972 קיבלה מלגה ללימודים באוקספורד.

חייה האישיים אופיינו בקשרים רומנטיים מורכבים: היו לה מערכות יחסים קצרות ונישואים קצרי‑מועד, וב־1978 נולד בנה עידו. ב־1982 ניהלה תביעה נגד קבוצת גבע על שימוש ביצירתה ללא רשות, ונקבע פיצוי והתנצלות בעיתונים.

דליה סבלה מדיכאון חזק, והתמודדות זו ניכרת ביצירתה. היא ניסחה את מצבה במילים כנות על הדיכאון והיחס לעצמה.

ב־21 באוגוסט 2005 נמצאה בדירתה ללא רוח חיים. בדיקת־גופה לא הראתה מינון חריג של תרופות. פתולוג סבר שמותה נגרם ככל הנראה מכישלון לב, וברופא פרטי נרשמה הערה על הגדלת לב.

שירתה זכתה להערכה רבה. בין השאר קיבלה את פרס ישראל לשירה בשנת 1998 ועוד פרסים ספרותיים רבים.

עיריית תל‑אביב הציבה שלט זיכרון על ביתה ברחוב יהואש 6. פסל לזכרה של יגאל תומרקין הוצג בגן מאיר ב־2013 והועבר לגן פינצ'וק ב־2019. רחובות בשם דליה קיימים בערים שונות בישראל.

שיריה הראשונים הופיעו בתחילת שנות ה־50, וזכו לעידוד מביקורתית כמו ברוך קורצווייל. ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב", הבליט אותה כמשוררת מבטיחה. כתיבתה משלבת רגש אישי עם ענייני חברה ופוליטיקה. חלק משיריה הולחנו והפכו לשירים פופולריים.

הספר האחרון שלה, "באה והלכה" (2005), כולל סיפורים קצרים שנותנים המשכיות לשירתה. כתיבתה מאופיינת גם בסיפורת ובספרי ילדים. היא תרגמה לעברית משירים של אדגר אלן פו, ייטס ו־T.S. אליוט, וכן תרגמה ספרי ילדים. שיריה תורגמו לעשרות שפות.

דליה זוהתה עם השמאל הישראלי. אחרי 1967 כתבה שירים שמתייחסים לכיבוש, ובשנות ה־80 פנתה לשירה פוליטית הומניסטית. היא הביעה הזדהות עם סבלו של העם הפלסטיני, ובכתיבה שלה היו שירים שנוי־מחלוקת, כמו מונולוג מנקודת מבטו של מחבל מתאבד, שגרר תגובות חזקות.

היא השתתפה במחאות והביעה תמיכה במפונים במקרים כמו מסאפר יטא. הייתה חברה במועצה הציבורית של בצלם.

דליה רביקוביץ (1936, 2005) הייתה משוררת וסופרת ישראלית. משוררת, מי שכותבת שירים. מתרגמת, מי שמעבירה טקסט משפה לשפה.

דליה נולדה בתל‑אביב. אביה היה מהנדס ואמה מורה. כשהייתה קטנה אביה נהרג בתאונה. היא גדלה בכמה מקומות, ולמדה בחיפה בתיכון. הייתה לה תקופה של קשיים בריאותיים והיא לא סיימה את האוניברסיטה.

היה לה בן אחד, עידו, שנולד ב‑1978. בשנותיה נעשתה מפורסמת בזכות השירים שלה.

דליה סבלה לעתים מעצב גדול מאוד. היא כתבה על זה בשירים שלה.

ב‑2005 נמצאה ללא רוח חיים. בדיקה רפואית הצביעה שסיבת המוות עשויה להיות כישלון של הלב.

דליה קיבלה פרסים ספרותיים חשובים.

בעיר תל‑אביב יש שלט על ביתה. הוצב גם פסל לזכרה, והוא הועבר לגן אחר בעיר. כמה רחובות נקראו על שמה.

שיריה הופיעו לראשונה בשנות ה‑50. ספריה כללו שירים, סיפורים וספרי ילדים. היא תרגמה משירים של משוררים ידועים לעברית. כמה משיריה תורגמו לשפות אחרות.

דליה חשבה הרבה על צדק וחירות. בחלק משיריה היא דיברה גם על סכסוכים ועל אנשים שסובלים.