דלקת

דלקת היא תגובה מסובכת של מערכת החיסון לגירוי שהגוף מזהה כמזיק. גירוי כזה יכול להיות פתוגן (פתוגן = יצור שגורם למחלה, למשל וירוס, חיידק או פטרייה), תא פגוע, חומר רעיל או קרינה. המטרה היא להסיר את הגורם הפוגע ולתת לרקמות להתחיל להחלים. בתהליך משתתפים תאי דם לבנים (תאים שנלחמים בזיהומים), כלי דם ומולקולות תקשורת קטנות.

דלקת עשויה להיגרם מזיהום, אבל גם מסוגי פגיעה אחרים. דוגמאות הן טרשת נפוצה, טראומה גופנית, איסכמיה (ירידה בזרימת הדם) ומחלות אוטואימוניות (כאשר מערכת החיסון תוקפת בטעות חלקים מהגוף).

כאשר מתחילה דלקת, כלי הדם מתרחבים וזורם אליהם יותר דם. זה גורם לאדמומיות ולהתחממות באזור. נוזלים מצטברים ויוצרים נפיחות. כימיקלים שמשתחררים במקום מעוררים סיבי עצב וגורמים לכאב. במקרים של זיהום, הגוף מייצר במהירות תאי דם לבנים, וזה דורש הרבה אנרגיה. הכאב והחום יכולים לעודד מנוחה ולהגן על תהליך ההחלמה.

אדמומיות, חום מקומי, נפיחות, כאב ואובדן תפקוד של האזור. כשהדלקת פנימית, חלק מהסימנים האלה עשויים לא להיראות מצד חוץ.

יש דלקת אקוטית ודלקת כרונית. דלקת אקוטית קצרה ומופיעה עם הסימנים הברורים. דלקת כרונית נמשכת זמן רב. היא פועלת על "אש נמוכה" ועלולה להזיק לגוף אם לא נפתרת.

המילה "דלקת" קשורה למילה "דליקה". זו מטפורה לחום ולעיתים ל"אש" שנוצרים באזור הדלקת. גם בשפות אחרות יש קשר למילה "להבה".

במחקר בעכברים, דיכוי של הציטוקין IL-11 (חלבון שמעודד דלקת) האריך את תוחלת החיים ביותר מ-20% ובריאות טובה.

דלקת היא דרך של הגוף להגיב לפגיעה או לזיהום. פתוגנים הם יצורים זעירים שגורמים למחלה, כמו חיידקים או וירוסים. תאי דם לבנים הם התאים שנלחמים בהם.

כשיש דלקת, המקום נהיה אדום וחם. הוא גם יכול להתנפח וכאוב. זה קורה כי דם ונוזלים מגיעים לאזור כדי לעזור. הכאב עוזר לנו לנוח ולא להזיז את המקום.

יש שני סוגים של דלקת. דלקת אקוטית קצרה ועוזרת לגוף להחלים. דלקת כרונית ארוכה ולעיתים מזיקה. המילה "דלקת" מזכירה את המילה "דליקה", כי יש חום במקום.

בחקר על עכברים, עצירת חלבון שנקרא IL-11, שמעודד דלקת, האריכה את חייהם בכמחצית מ־20%.