מבחינה דקדוקית, יפנית היא שפת SOV (נושא, מושא, פועל). כלומר הפועל בדרך כלל מגיע בסוף המשפט. מעבר לכך, סדר המילים יחסית חופשי כל עוד נשמרים יחסי התלות בין החלקים. תואר השם (תיאור של שם עצם) בא לפני שם העצם. תיאור הפועל (כמו תואר פועל) מקדים את הפועל. יחס קניין של שם (הקשר של בעלות) בא לפני השם המקושר. לכן נהוג לומר שיפנית היא שפה שמסתעפת שמאלה. קיימים גם רמות שונות של נימוס בשפה, שמשפיעות על צורת הדיבור.
משפטים מורכבים נבנים מצירופי מילים. "מילה" ביפנית שונה מעט מהמוכר בעברית, כי בכתיבה היפנית אין רווחים בין מילים. לכן מחלקים לפי צירופי מילים וידע במבנה המשפט. בכל צירוף יש מילה מרכזית שיש לה משמעות ראויה, ואחריה מגיעים סיומות, פועלי עזר ומילות יחס שמכווינות את התפקיד הדקדוקי.
במהלך לימוד נהוג להפריד בצורות כמו: taiyō-ga higashi-no sora-ni noboru כדי להקל על הקורא המערבי. יש לכך גם סיבה פונולוגית: כל מילה בתוך הצירוף קשורה במידה כזו שיש לה הברה מוטעמת אחת. עם זאת, בצורה מסורתית הצורה הבסיסית של מילה היא אבן היסוד של המשפט. מילים לבד לעיתים זקוקות לעזרי פועל ולמילות יחס כדי להשלים משמעות.
דוגמה:
:太陽 が|東 の|空 に|昇る
:taiyou ga | higashi no | sora ni | noboru
:השמש זורחת בשמי המזרח
יש שני סוגים כלליים של מילים. הראשון הוא מילים עצמאיות (自立語 jiritsugo) שיש להן משמעות לשונית. השני הוא מילות עזר (付属語 fuzokugo) שמעצבות את המשמעות הדקדוקית. המילים העצמאיות נחלקות לקבוצות שונות. גם מילות העזר נחלקות: בין השאר קיימים פועלי עזר (助動詞 jodōshi).
יפנית בדרך כלל שמה את הפועל בסוף. SOV פירושו: קודם הנושא, אחר כך המושא, ובסוף הפועל. למרות זאת אפשר לשנות קצת את הסדר אם הקשרים נשמרים.
תארים באים לפני השם. מילת קניין (כמו 'של') באה לפני השם שמוחזק. יפנית נחשבת "מסתעפת שמאלה". יש בה גם דרגות נימוס שונות בדיבור.
משפטים מורכבים מצירופי מילים. בכתיבה היפנית אין רווחים בין מילים. לכן לומדים להבחין בקבוצות מילים. בכל קבוצה יש מילה עיקרית ואחריה סיומות ו'חיבורים' שמסבירים את התפקיד שלה.
דוגמה קצרה:
:太陽 が|東 の|空 に|昇る
:taiyou ga | higashi no | sora ni | noboru
:השמש זורחת בשמי המזרח
יש שתי סוגות עיקריות: מילים עצמאיות (מילים עם משמעות ברורה) ומילות עזר (מילים קטנות שמשנות משמעות). בין מילות העזר יש גם פועלי עזר (助動詞 jodōshi).
תגובות גולשים