דרוויניזם חברתי

דרוויניזם חברתי הוא שם שניתן למכלול רעיונות שצמחו במערב בשלהי המאה ה-19. רעיונות אלה לקחו מושגים מהביולוגיה, כמו "ברירה טבעית", תהליך שבו הפרטים המתאימים יותר לסביבה שורדים ומתרבים, ויישמו אותם על חברות, כלכלות ופוליטיקה.

הרעיון המרכזי היה שיש אנלוגיה בין תחרות בטבע לתחרות בין עמים וקבוצות אנושיות. חלק מהתאוריות טענו שאי שוויון הוא טבעי ואף מועיל לקידמה, וכי קבוצות "חזקות" צריכות להשתלט על חלשות יותר. טענות אלו שימשו להצדקת אימפריאליזם, קולוניאליזם, וכלכלת לסה-פר (הסתמכות על שוק חופשי ללא התערבות ממשלתית).

תומאס מאלתוס הציע שבאוכלוסייה קצב גדילה מהיר יותר מקצב יצור המזון. זה, לפי מאלתוס, מוביל לרעב, מחלות ועוני. ציטוטיו השפיעו על דורות של הוגים, ובכלל זה על צ'ארלס דרווין. דרווין קידם את רעיון "מלחמת הקיום" בין פרטים על משאבים, והשתמש ברעיון זה כדי להסביר ברירה טבעית. חלק מהמיישמים החברתיים הרחיבו זאת גם לקבוצות אנושיות.

הוגים כגון הרברט ספנסר שילבו את רעיונות הברירה הטבעית בעמדות כלכליות שמדגישות שוק חופשי. ספנסר הטיף לאי-התערבות מדינתית וטען שהתחרות החברתית תגרום ליעילות ולהתפתחות. ביטוי מפורסם שנזקף לזכותו הוא "הישרדותם של הכשירים ביותר", ביטוי שאומץ גם על ידי דרווין בשינוי מסוים של המונחים שלו.

חלק מהתומכים בפרשנות חברתית של האבולוציה השתמשו בה כדי להצדיק עליונות של קבוצות מסוימות. עמדות אלה קישרו לעתים בין רעיונות ביולוגיים לבין גזענות, דה-אנושיות של עמים אחרים, ושירות במלחמה. כמה הוגים אף השוו קבוצות אנושיות לילדים כדי להצדיק אפליה נגד נשים וקבוצות מיעוט.

ההשפעה הקיצונית ביותר של פרשנויות אלה הגיעה בגרמניה של תחילת המאה ה-20, שם נטענו טיעונים גזעניים שנגזרו מחלק מהרעיונות האלה.

גם הוגים משמאל, כמו מרקס ואנגלס, ראו דקויות ברעיון המאבק המעמדי. הם השתמשו במושגים דומים כדי להסביר מאבק מעמדות ולצדק מהפכות חברתיות. היו גם שתיארו שיתוף פעולה בעולם החי כמרכיב חשוב, ולא רק תחרות.

חלק מהמתנגדים לאלימות הדגישו שדרווין עצמו ציין דוגמאות לשיתוף פעולה בטבע. הם ראו בטבע גם אלמנטים שמתחייבים להרחקת מלחמות ופיצוי על קרבות, וטענו שמלחמות פוגעות בכוח הרבייה של האוכלוסייה.

פרנסיס גאלטון ייסד את רעיון האיגניקה, כלומר ניסיון לשפר את התכונות התורשתיות של האוכלוסייה על ידי עידוד רביית "כשרים" ומניעת רביית "בלתי כשירים". איגניקה תורגמה למדיניות: בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הונהגו חוקים ומדיניות של אשפוזים, עיקור כפוי והגבלות הגירה במדינות מסוימות. התנועה התחזקה עד שהשימוש הנורא שעשו בה המשטרים הנאציים גרם לירידה בתמיכה ברעיון.

חלק מהמדענים והמושפעים מהרעיונות האלה פיתחו תיאוריות הגזע שראו ביהודים ובקבוצות אחרות כנחותות מבחינה ביולוגית. רעיונות אלה היו בין הבסיסים התאורטיים לאנטישמיות המודרנית ולפיתוח תורת הגזע שננקטה במאה ה-20.

מתנגדים טענו כי השוואה ישירה בין אבולוציה ביולוגית ותהליכים חברתיים היא מוטעית. הם הצביעו על כמה נקודות מרכזיות: תכונות נרכשות (ידע) אינן עוברות בגנים אלא באמצעות חינוך; השונות הבין-אדם גנטית זעירה; וקצב השינוי החברתי שונה מקצב האבולוציה הביולוגית. כמו כן נטען כי גיוון גנטי מחזק חברה ולא מחליש אותה.

דעתם של החוקרים חלוקה. יש הטוענים שדרווין סיפק בסיס תאורטי שאפשר לפרש אותו באופן דרוויניסטי חברתי. אחרים אומרים כי דרווין עצמו עסק במדע ולא רצה שאידיאולוגיות פוליטיות ינוצלו בשמו. הוא דן בסוגיות אנושיות בספריו, אך לא ניתן לומר שהוא המציא את תיאורי הגזע והעמדות הקיצוניות שנבנו לאחר מכן.

דרוויניזם חברתי הוא רעיון שלקח מושגים ממדע הטבע והשתמש בהם על אנשים.

ברירה טבעית, המושג אומר שהטבע "בוחר" מי ישרוד לפי התאמתו. אנשים שקראו לזה חשבו שזה נכון גם לחברה.

תומאס מאלתוס אמר שאוכלוסייה יכולה לגדול מהר יותר ממזון. זה עלול לגרום לעוני ורעב. רעיון זה השפיע על הוגים אחרים.

יש מי שראו בתחרות הכלכלית כמו בשוק החופשי דבר טוב. הם אמרו שמי שחזק יותר יצליח, ומדינה לא צריכה להתערב.

איגניקה (רעיון לשפר את התכונות התורשתיות) אמרה שיש לעודד רבייה של אנשים "טובים" ולמנוע רבייה של "חלשים". זה הוביל למדיניות קשות, כמו עיקור כפוי, בחלק מהמדינות.

חלק מהאנשים השתמשו ברעיונות האלה כדי להצדיק שנאה כלפי קבוצות שונות. זה פגע באנשים רבים והוביל לרעיונות מסוכנים במאה ה-20.

מבקרים אמרו שאנשים לומדים דברים ולא מעבירים אותם בגנים. גם ההבדלים החיצוניים בין אנשים קטנים מבחינה גנטית. לכן אי אפשר לקבוע שמין או קבוצה "טובים" יותר.

דרווין כתב על בעלי חיים ועל ברירה טבעית. יש ויכוח האם הוא תמך בדרוויניזם חברתי. כמה אמרו שהשתמשו ברעיונותיו שלא כראוי.

לסיכום: רעיונות אלה השפיעו על היסטוריה חשובה. חלקם הובילו להתנהגויות מזיקות, וחוקרים ומבקרים התווכחו על נכונותם.