האימפריה הבריטית הייתה רשת של שטחים שנשלטו על ידי בריטניה. היא נוצרה מהקמת מושבות ונקודות מסחר על ידי ממלכת אנגליה בסוף המאה ה־16 ותחילת המאה ה־17. בשיאה היא שלטה על חלקים עצומים של העולם: נכון ל־1922 חיו תחת חסותה כ־458 מיליון איש, ושטחה עבר כ־35.5 מיליון קמ"ר, כ־רבע משטח היבשה של כדור הארץ. מפני כך השפה, החוק והמוסדות הבריטיים השפיעו רבות על מדינות רבות.
המסעות לגלות נתיבי סחר חדשים החלו בעקבות דוגמה של ספרד ופורטוגל. ג'ון קבוט הפליג ב־1497 וסימן את תחילת ההתעניינות הים־תיכונית של אנגליה. רק בתקופת אליזבת הראשונה החלו ניסיונות להקמת מושבות ולשתף בפיראטיות נגד ספינות ספרדיות, וכמה אנשי מפתח קידמו רעיון אימפריה קולוניאלית.
אנגליה קיבלה ניסיון שלטוני בקולוניזציה על ידי כפיית שליטה על אירלנד. מאורעות אלה הקנו ניסיון לאנגלים שנעשה שימוש בו מאוחר יותר בקולוניזציה מעבר לים.
השלבים הראשונים כללו ניסיונות כושלים וייקור להתיישב בצפון אמריקה ובקריביים. ב־1607 הוקמה ג'יימסטאון, ובמאה ה־17 צמחו מושבות כמו פלימות', מרילנד ופנסילבניה. מערכת מטעי הסוכר בקריביים התבססה על עבודת עבדים, וסחר העבדים הפך לכלכלה מרכזית עד לביטול הסחר ב־1807. בסוף המאה ה־18 אובדן שלוש־עשרה המושבות בצפון אמריקה היה מהפך גדול והביא את בריטניה להפנות את תשומת לבה לאסיה, לאוקיינוס השקט ולאפריקה.
בריטניה השתתפה בסחר העבדים העולמי. ספינות בריטיות העבירו מיליוני אפריקאים לעבדות באמריקה. התנאים במסעות היו קשים ורבים מתו בדרך. סחר העבדים חיזק ערים נמליות בריטיות כמו ליברפול ובריסטול.
מול הולנד התגלעה תחרות על סחר בתבלינים ובטקסטיל. חברות ההודו המזרחיות של הולנד ובריטניה התחרו על מעמד במרכזי המסחר, והבריטים הצליחו בסופו של דבר לבסס עמדתם בהודו.
סדרה של מלחמות ביבשת ובמעבי הים, ובמיוחד מלחמת שבע השנים (1756, 1763), העניקו לבריטניה יתרונות ימיתיים וקולוניאליים על צרפת. כתוצאה מכך השתלטה בריטניה על שטחים נרחבים בצפון אמריקה ובהודו.
חברת הודו המזרחית הבריטית, שנוסדה למסחר, הפכה גם לגורם פוליטי חזק בהודו. קרב פלסי (1757) סימן תפנית שבה תפסו הבריטים שליטה על בנגל והקניטו את השפעתם בהודו. לבסוף, לאחר מרד 1857, הועברה האחריות מהמנף הפרטי לשלטון ממשלתי ישיר, תחילת תקופת הראג'.
בעקבות תנועות חברתיות, הממלכה הבריטית ביטלה את סחר העבדים ב־1807 ואת העבדות עצמה במושבות ב־1833.
לאחר הניצחון על נפוליאון ב־1815, בריטניה נהנתה מעמדה ימית וכלכלית חזקה. תקופה זו זכתה לכינוי "פאקס בריטניקה", שקט בריטי ששלט בים ובמסחר העולמי. טכנולוגיות חדשות, כמו אוניות קיטור וטלגרף, חיזקו את השליטה שלה.
אחרי אובדן המושבות באמריקה נשלחו אסירים לאוסטרליה, והוקמו מושבות קבע. ג'יימס קוק טען בעלות על החוף המזרחי. ניו זילנד חתמה על הסכם ואיטנגי ב־1840, מסמך מרכזי בהקמתה.
בריטניה התחרתה עם רוסיה על השפעה במרכז ובדרום אסיה. חשש זה הוביל בין היתר למלחמת קרים (1853, 1856) ולמאמצים לעצור התקדמות רוסית לעבר הודו.
בריטניה התעניינה במיוחד בשליטה בדרום ואפריקה ובתעלת סואץ. החזקת תעלת סואץ ושמירה על נתיבי הים חיזקו את החשיבות האסטרטגית של האימפריה בדרום הגלובוס.
במהלך המאה ה־19 הוענקו שלבים של ממשל עצמי לדומיניונים, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ואחרים. רעיון הדומיניון התגבש רשמית במאה ה־20.
בשתי מלחמות העולם תרמה האימפריה לכוחות הבריטיים. דמוקרטיות הדומיניונים והחיילים מהמושבות שירתו במאות הזרועות. המלחמות החלישו כלכלית ופוליטית את בריטניה, ותרמו לתחילת תהליך הדה־קולוניזציה.
אחרי מלחמת העולם השנייה החלו תנועות עצמאות רבות. בריטניה ויתרה בהדרגה על מושבותיה, והעניקה עצמאות למדינות רבות. ההחזרה של הונג קונג בסוף 1997 נחשבת בעיני רבים לסימן סופי של דעיכת האימפריה. חלק מהמושבות לשעבר הצטרפו לחבר העמים הבריטי, ארגון של מדינות עצמאיות בעלות קשר היסטורי.
ב־1956 הלאימה מצרים את תעלת סואץ. ניסיון בריטי־צרפתי להתערב נכשל בעקבות לחץ אמריקני. המשבר חשף את המגבלות החדשות של השפעת בריטניה.
האימפריה השאירה חותם רב: השפה האנגלית, מערכות חוק, מוסדות מדינה, ודפוסי חינוך. כמה טריטוריות נשארו תחת שליטה בריטית, ורוב המושבות לשעבר חברו לארגוני שיתוף כמו חבר העמים הבריטי.
האימפריה הבריטית הייתה קבוצת מדינות ושטחים שנשלטו על ידי בריטניה. היא גדלה מאז המאה ה־16.
בשיאה חיו תחתיה מאות מיליוני אנשים. אמרו עליה "האימפריה שהשמש לא שוקעת בה". זאת כי תמיד חלק ממנה היה בשמש.
מגלים כמו ג'ון קבוט הפליגו וחיפשו מסלולים לסחר. בתקופת המלכה אליזבת התחילו ניסיונות להקים מושבות ולסחור באוקיינוסים.
אנגלים הקימו מושבות בצפון אמריקה ובקריביים. ב־1607 הוקמה ג'יימסטאון. בקריביים גדלו מטעי סוכר.
בזמן זה הבריטים לקחו אנשים מאפריקה והעבירו אותם לעבודות קשות באמריקה. זה היה רע ופגע בהרבה אנשים. בריטניה ביטלה את סחר העבדים ב־1807.
חברת הודו המזרחית התחילה לסחור בהודו. אחר כך היא שלטה שם. אחרי מרד גדול ב־1857 קיבלה הממשלה הבריטית שליטה ישירה.
בריטניה שלחה משם אסירים לאוסטרליה והקימה מושבות. ניו זילנד חתמה ב־1840 על הסכם ואיטנגי עם מנהיגים מאורים, הסכם חשוב להקמת המדינה.
מדינות של האימפריה עזרו לבריטניה בשתי מלחמות העולם. המלחמות פגעו בבריטניה וחיזקו תנועות עצמאות במושבות. אחרי 1945 רבות קיבלו עצמאות. הונג קונג הוחזרה לסין ב־1997.
בריטניה השאירה אחריה שפה, חוקים ונוהגים שהפכו נפוצים בעולם. חלק מהמדינות לשעבר משתתפות היום בארגון שנקרא חבר העמים הבריטי.
תגובות גולשים