האימפריה הרוסית (1721, 1917) הייתה מדינה וקו שלטוני שהתקיים מהרפורמות של פיוטר הגדול ועד הדחתו של ניקולאי השני במהפכת פברואר 1917.
היא התרחבה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ולרוב מרכז אסיה והקווקז. בשיאה שלטה האימפריה על שישית משטחי היבשה של העולם, והייתה הגדולה אחרי האימפריה הבריטית והמונגולית. השם הרשמי היה "האימפריה הרוסית" ובירתה הייתה סנקט פטרבורג (ששמה שונה לפטרוגרד ב-1914). בין 1816, 1833 המנונה היה "תפילת הרוסים" ובין 1833, 1917, "אל, נצור את הצאר!" (המנונים אלה שימשו כהמנוני המדינה).
פיוטר הגדול נחשב מייסד האימפריה. הואmodernized (הכניס מודרניזציה, עדכונים ושינויים מהירים) את המדינה והאצולה. הוא אילץ את האצולה לאמץ מנהגים אירופאיים, קיצץ זקנים ושינה הלבוש וההתנהלות בחצר. מתוך רצון להיות מעצמה ייסד צי קבע, הצי הרוסי, והשלים כמה מסעות מלחמתיים, כולל מאבקים מול האימפריה העות'מאנית.
במלחמה הצפונית הגדולה הביס פיוטר את שוודיה והפך את רוסיה לכוח דומיננטי בים הבלטי. הוא הקים את סנקט פטרבורג כבירתו, "חלון לרוסיה לאירופה", ובנה אותה בעזרת שבויים ופועלים. יורשיו המשיכו בפתוח ובמודרניזציה, וכך הפכה רוסיה לאחת המעצמות העולמיות של המאות ה-18 וה-19.
בין השליטים הבולטים אחרי פיוטר היו יליזבטה הראשונה ויקטרינה הגדולה. יקטרינה כובשת את חצי־האי קרים ואת אזורי הים השחור, ביצעה רפורמות שונות והניחה יסודות לתור הזהב של התרבות הרוסית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. יליזבטה השיגה הישגים צבאיים במלחמת שבע השנים, אך לא נהנתה מהם לאורך זמן.
בתחילת המאה ה-19 ניצבה רוסיה במרכז המאבק נגד נפוליאון. לאחר תבוסתו של נפוליאון ברוסיה ב-1812, הובילה רוסיה קואליציה לעבר פריז וקיבלה מעמד מכובד באירופה.
אך לאורך המאה ה-19 החלה שקיעה איטית. הסיבות: כלכלה חקלאית חלשה, שיטת הצמיתים (צמיתים הם איכרים כפופים לבעלי אדמות), כוח האצולה השמרני שסירב לרפורמות, ושלטון צארים שבחרו בדרך אוטוקרטית. אלכסנדר הראשון נחשב דתי ושמרן. ניקולאי הראשון, שנודע כ"הז'אנדרם של אירופה" (פוליטיקאי שמדכא מרידות), דיכא מרידות ופעל נגד תנועות ליברליות באירופה. המדיניות שלו הביאה גם למלחמת קרים נגד בריטניה וצרפת.
אלכסנדר השני היה הרפורמטור המרכזי במאה ה-19. הוא הוביל רפורמות ותיעוש מאוחר של רוסיה, סלל מסילות רכבת חשובות והוציא את חוק השחרור של הצמיתים ב-1861. ההשפעה של שחרור זה הייתה מורכבת: מצב האיכרים לא השתפר כפי שציפו. אלכסנדר השני יצא למלחמות נוספות והיה נתון להתנגדות קיצונית; בסופו של דבר הוצא להורג על ידי קבוצת מחתרת בשם "נרודניה ווליה".
אלכסנדר השלישי החזיר חלק מהסדר הישן ובנה משטר סמכותי ודתיים. ניקולאי השני, האחרון מבית רומנוב, הנהיג תעשייתיות מסוימת, כמו סלילת מסילת הטרנס-סיבירית, אך סירב לשינויים חוקתיים משמעותיים.
במקביל, התרבות הרוסית פרחה. סופרים ומלחינים כמו טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב וצ'ייקובסקי יצרו יצירות מרכזיות, והבלט הרוסי זכה לתהילה עולמית.
בראשית המאה ה-20 רוסיה ה os":{"2026-01-03"}יחלשה עוד יותר. תבוסת רוסיה במלחמה מול יפן ב-1905 וחוסר התיעוש ביחס לגרמניה ולבריטניה חיזקו תנועות מהפכניות. המהפכה של 1905 והמרידות בצי שיקפו תסיסה פנימית עמוקה.
במלחמת העולם הראשונה הצטרפה האימפריה לברית מדינות ההסכמה (בריטניה וצרפת). התבוסות בחזית הגבירו מחאות פנימיות. במרץ 1917 נאלץ ניקולאי השני להתפטר. הוקמה ממשלת מעבר דמוקרטית, אך המשיכה במלחמה הביאה לחוסר יציבות.
באוקטובר 1917 עלה כוח בראשות לנין (המפלגה הבולשוויקית) ושם קץ לשלטון ממשלת המעבר. הבטחה עיקרית הייתה לצאת מהמלחמה, משהו שמומש בהסכם ברסט-ליטובסק, שבו רוסיה ויתרה על שטחים במזרח אירופה לטובת גרמניה. לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים קשה בין ה"אדומים" (התומכים בבולשביקים) ל"לבנים" (אוהדי המשטר הישן). לבסוף ניצחו האדומים, והצאר ובני משפחתו הוצאו להורג ביולי 1918.
כך הסתיימה האימפריה הרוסית. במקומה קמה המדינה הסובייטית, שהובילה לבסוף להקמת ברית המועצות.
ראש המדינה היה הצאר (שם מסורתי). פיוטר הראשון החל להשתמש בתואר הקיסר/אימפרטור, אך העם המשיך לכנותו צאר.
האימפריה הרוסית הייתה מדינה גדולה שנמשכה עד 1917.
פיוטר הגדול שינה את רוסיה. הוא רצה שרוסים יחיו כמו באירופה. הוא עשה צבא חזק ובנה את העיר סנקט פטרבורג. זה עזר לרוסיה להיות חזקה יותר.
יקטרינה הגדולה הייתה קיסרית חשובה. היא כבשה את חצי־האי קרים ועשתה שינויים שהפכו את רוסיה לעשירה בתרבות.
בראשית המאה ה-19 רוסיה נלחמה בנפוליאון. אחר כך המצב הפנימי החמיר. רבים חיו חקלאות ב'סימתים' (איכרים שלא היו חופשיים) והמדינה הייתה שמרנית. אלכסנדר השני שחרר את הצמיתים ב-1861. שחרור זה לא פתר את כל הבעיות של האיכרים.
בתקופה זו חיו וסיפרו סופרים ומלחינים מפורסמים. הם כתבו ספרים ומוזיקה שהיום נחשבים גדולים.
בשנים הראשונות של המאה ה-20 היו בעיות גדולות. תבוסה למלחמה ב-1905 ועוני גרמו למהומות. במלחמת העולם הראשונה רוסיה נפגעה קשה. ב־1917 האנשים הורידו את הצאר מהשלטון. בחורף הובילו הבולשביקים בהנהגת לנין מהפכה. הם עצרו את המלחמה וסיימו את האימפריה. לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים ורבים סבלו. הצאר ומשפחתו נהרגו ב־1918.
בסוף קמה במקום רוסיה המדינה הסובייטית.
תגובות גולשים