האלברד

האלברד (Halberd, נקרא גם אלברדה) הוא נשק מוט ארוך שהומצא בידי השווייצרים במאה ה-14. השם מגיע מגרמנית: Halm = "מוט" ו-Barte = "גרזן". זהו מוט שסומנו עליו כמה חלקי נשק משולבים, והוא הפך לנפוץ במיוחד בימי הביניים והרנסאנס.

ראש ההאלברד משלב שלושה אלמנטים עיקריים: להב גרזן לצלעות (להב חותך), חוד מרכזי לנעיצה ודקירה (חוד = קצה חד לדקירות), ולעיתים קרס אחורי שתפקידו לתפוס שריון או למשוך יריב מהסוס (קרס = וו). כן הותקנו לעתים חישוקי מתכת סביב המוט כדי לחזקו ולמנוע חיתוך המוט.

האלברד התגלה כיעיל מאוד נגד פרשים כבדים ושריונות לוחות. הלהב הכבד יכול לבקע שריון, והחוד האורך שימש לדקירה מרחוק. הקרס איפשר ללכוד את ציוד האבירים ולהפילם מסוסם. שינויים בעיצוב הוסיפו לו חודי דקירה חדים יותר והפכו אותו גם לנשק רגלי טוב נגד חיילים חמושים בחניתות.
חיזוק המוט אפשר לחסום חרבות ולהגדיל את עמידות הנשק בשדה הקרב. נושא האלברד מיומן היה נחשב לחייל מסוכן ויעיל.

האלברד הומצא במאה ה-14 על ידי ההלוחמים השווייצרים. יחידות רגלים שווייצריות השתמשו בו כדי להדוף פרשים כבדים ולהפיל אבירים, במיוחד נגד שושלת הבסבורג. הוא זכה להצלחה בקרבות כמו מורגרטן וסמפּאך (Sempach). במאה ה-15 קיבל את צורתו המוכרת ונהיה נפוץ בכל אירופה. לקראת סוף המאה ה-16 החל להידחק משדה הקרב בגלל רובי אבק השרפה, והפך לשימוש טקסי. היום הוא עדיין מופיע בטקסים, למשל במשמר השווייצרי של הוותיקן.

האלברד הוא נשק ארוך שאוחזים במוט. במקצה יש גרזן וחוד.
הוא הומצא על ידי השווייצרים במאה ה-14.

בחלק העליון יש להב חותך. יש חוד ארוך לדקירה (חוד = קצה חד). יש גם קרס קטן שתופס דברים (קרס = וו).
המוט חזק עם טבעות מתכת סביבו.

האלברד עזר להפיל אבירים מהסוס. הלהב יכול לבקע שריון. החוד יכול לדקור מרחוק. הקרס מושך וגורם לאביר ליפול.
הוא היה נפוץ ברגלים השווייצריים.

האלברד התפשט ברחבי אירופה במאות ה-15 וה-16. אחר כך נשק הוחלף ברובים. היום רואים אותו בעיקר בטקסים, למשל במשמר השווייצרי של הוותיקן.