האסכולה האטומיסטית הייתה זרם בפילוסופיה היוונית הקדומה. היא הגיעה לשיאה לפני אפלטון, בעיקר אצל לוקיפוס ותלמידו דמוקריטוס.
הבסיס של ההתיאוריה הוא רעיון של חלקיקים זעירים שנקראו atomos (מילה ביוונית שמשמעותה "אי־ניתן לחלוקה"). לפי האטומיסטים, כל הישויות בטבע ניתנות לפירוק עד שמגיעה יחידה קטנה כזו. בין האטומים קיים ריק, כלומר מקום שבו אין חומר.
האטומיסטים הציעו כמה עקרונות מרכזיים: יש ריבוי של ישויות בטבע, כל אחת בעלת צורה משלה. הישויות מורכבות מאטומים בסיסיים ובלתי ניתנים לחלוקה. האטומים ניצבים בתוך ריק, והריק הזה נחשב למשהו שאין בו חומר אך עם זאת יש לו תפקיד במבנה העולם. האטומים והריק יחד מרכיבים את כל מה שקיים.
הם הסבירו שהתכונות שאנו תופסים (צבע, טעם, חום) נובעות מהיחס והסידור של האטומים ולא מתכונות פנימיות של האטומים עצמם. כך נולדה תובנה ראשונית שדומה לחוק שימור החומר: האטומים עצמם אינם נוצרים ואינם נעלמים.
גם הנפש בראייה האטומיסטית מורכבת מאטומים דקים מאוד, שמתחברים זה לזה. במחלות הקשרים האלה נחלשים, והאטומים נעים בצורה כאוטית. לאחר מות הגוף האטומים האלה מתפזרים.
רעיון הריק יצר ויכוחים ארוכים. אריסטו ושלוחיו שללו את קיומו, וחלק מהפילוסופים ראו בו רעיון בעייתי מבחינה דתית. מאוחר יותר בני זמן ניסו לשלב רעיונות נוספים: ניוטון חשב שהחלל הוא חלק ממשהו רחב יותר, ולא ריק מוחלט. במאה ה-19, עם התפתחות המדע, החלו לתאר את ה"ריק" כשדה כוח או שדות אלקטרומגנטיים.
אטומיסטים טענו שהאטומים נצחיים, ולכן אין יצירה של יש מאין. השינוי שקורה בעולם הוא שינוי בסידור האטומים בתוך הריק, ולא יצירה מוחלטת מהמוחלט.
התנועה כרוכה בקיום מקום פנוי שאליו האטום יכול לזוז. לכן הם חייבו קיום של ריק כדי להסביר תנועה. כך נוצרה דילמה פילוסופית: הריק הוא "אין" ובה בעת צריך להתייחס אליו כאל משהו שקיים.
האסכולה האטומיסטית הייתה רעיון בפילוסופיה היוונית.
לוקיפוס ודמוקריטוס דיברו על חלקיקים קטנים שנקראים atomos. atomos זהו "חלקיק שאי־אפשר לחלק". הם אמרו שכל הדברים מורכבים מחלקיקים כאלה.
בין האטומים יש ריק. ריק זה מקום בלי חומר. האטומים נראים שונים בצורות שלהם. השוני בצורות ובסידור שלהם מקנה לדברים תכונות כמו צבע וטעם.
האטומיסטים חשבו שהאטומים עצמם לא משתנים. הם גם חשבו שזה דומה לרעיון שדבר לא נעלם או נוצר משום מקום.
גם הנפש הוסברה על ידי האטומיסטים כקבוצה של אטומים עדינים. כשהגוף מת, האטומים האלה מתפזרים.
הרעיון של ריק לא תמיד התקבל. פילוסופים חשובים כמו אריסטו לא האמינו בריק. מאוחר יותר המדע מצא שמול הריק יש שדות וכוחות.
הם אמרו שתנועה אפשרית כי יש מקום פנוי לזוז אליו. לכן הריק היה חשוב כדי להבין תנועה.
תגובות גולשים