«הבניה חברתית» הוא מונח בתיאוריה הסוציולוגית. את המונח טבעו פיטר ברגר ותומאס לקמן. הכוונה היא שהעולם האנושי לא נתפס כטבעי, אלא כסדר שנוצר בתהליכים חברתיים. כלומר, מה שנחשב למציאות מעוצב על ידי אינטראקציה בין אנשים בתרבות או בחברה מסוימת. גישה זו מערערת על הרעיון שתופעות חברתיות הן מובנות מאליהן, וטוענת שהן נתפסות כ'טבעיות' רק משום שתהליך חברתי יצר את התפיסה הזאת.
תקשורת המונים (טלוויזיה, עיתונים ואתרי חדשות) נותנת חומרים לפרשנות המציאות. היא מציעה פירושים, מעצבת ערכים ומקדמת קונפורמיות או לאומיות. יש חשש שהגמוניה בתקשורת, מי ששולט בתוכן, מעוותת את ראיית הציבור. חוקרי תקשורת טוענים שהתקשורת אינה אובייקטיבית; העובדות מוצגות דרך נקודת מבט וכתוצאה מכך כל עדות היא פרשנות. תאוריית המסגור (framing) קשורה לכך: הבניה של תופעות חברתיות תלויה בהיבטים שמודגשים במהדורות ובכיסי התוכן.
מקרה מחקרי הוא מחקר הצפייה בתוכניות ריאליטי. למשל, צפייה ב"סופר נני" הביאה הורים לקשר בין התוכנית לחיי היומיום שלהם. הצפייה השפיעה על ההתנהלות ההורית במצבים דומים למציאות שהוצגה בתוכנית.
פרסומות מקשרות מוצרים לרגשות כמו שמחה או הצלחה. הפרסומת לא מוכרת ישירות מושגים אלה, אלא קושרת אותם למוצר. הן פונות לקהל רחב ולכן נוטות להיות קצרות, סטריאוטיפיות וזמינות לזיהוי מיידי. בפרסומות בישראל לרוב מוצגת משפחה של אם, אב וילדים, לעיתים קרובות אשכנזית. לפני שנות ה-2000 כמעט לא הוצגה משפחה הלהט"בית. ייצוג של משפחות מיעוטים ומזרחיות היה דל. תפקידי המגדר בפרסומות ברורים: הגבר לרוב מוצג כדומיננטי, והאישה כטיפולה ופסיבית, ולא כעובדת.
ניתוח פרסומות בישראל מראה שהן מציגות מערכות יחסים של ריגוש רגעי, צריכה והנאה מיידית. הן נמנעות להציג אהבה יציבה, עם אינטימיות, מחויבות ותשוקה, מרכיבים שמופיעים בתיאוריות קלאסיות של אהבה. בכך פרסומות לא רק משקפות את החברה, אלא גם בונות מחדש את התפיסה החברתית של זוגיות. הידע החברתי נוצר, נשמר ומועבר בתוך ההקשרים התרבותיים והתקשורתיים של החברה.
הבניה חברתית פירושה שאנשים יחד מעצבים מה שנחשב לנורמלי. המונח הוצג על ידי פיטר ברגר ותומאס לקמן. הם אומרים שהחיים החברתיים לא טבעיים לבד. אנשים בונים סדר חברתי דרך התנהגות ותקשורת.
טלוויזיה ועיתונים נותנים לנו דימויים ורעיונות. הם משפיעים על מה שאנו חושבים שהוא אמת. אנשים עלולים לחשוב שמה שרואים בטלוויזיה הוא המציאות. חוקרים אומרים שכל חדשות הן גם פרשנות.
תוכנית ריאליטי כמו "סופר נני" הראתה שמשפחות עשויות להעתיק דרכי פעולה מהשידור. צפייה בתוכנית שינתה לפעמים את ההתנהלות בבית.
פרסומות מקשרות מוצרים לרגשות כמו שמחה. הן מספרות סיפור קצר ומזוהה. בישראל, פרסומות הראו בדרך כלל אם, אב וילדים. לפני שנות ה-2000 כמעט לא הראו משפחות הלהט"ביות. גם ייצוג של משפחות מיעוטים היה קטן. בפרסומות גברים מוצגים לעתים כחזקים, ונשים כמטפלות.
פרסומות מראות זוגיות של ריגוש וקנייה. הן פחות מראות אהבה יציבה עם מחויבות. כך הפרסומות גם בונות רעיונות על מהי אהבה.
תגובות גולשים