הבשורה של יהודה

הבשורה של יהודה היא בשורה גנוסטית (גנוסיס = "ידע"), שמציגה את יהודה איש-קריות כתלמיד ההבין ביותר של ישו. הבשורה כתובה בקופטית (שפה שניה בארץ מצרים) ונמצאה בתוך "קודקס צ'אקוס", כנראה במערה במדבר אל-מניא סביב 1978. הקודקס עבר מסחר ונדון עד שהושלם שחזורו ופורסם ב-2006. כ־10, 15% מהטקסט אבדו.

עותק בודד שרד, כתוב בפפירוס בקופטית. לאחר מציאתו עבר בין סוחרי עתיקות. עבודת השחזור והתרגום חשפו את תוכנו, אם כי חלקים חסרים.

כתב היד של הקודקס תוארך למחצית הראשונה של המאה הרביעית. בדיקת פחמן-14 הציבה תאריך סביב 280 לספירה עם שגיאה של כ-60 שנה. החוקרים סבורים שהטקסט הקנופי מבוסס על מקור יווני מוקדם יותר. אזכור לבריית בשם זה מופיע אצל אירנאיוס בסביבות 180. יש ויכוח מדעי על תאריך הכתיבה המקורי: הערכות מרכזיות נעות מהמאה השנייה עד המאה השלישית, ויש שראו אפשרות לתאריכים מוקדמים יותר או מאוחרים יותר.

גנוסטיקה היא תנועה דתית שהדגישה "ידע נסתר" לגאולה. לפי רעיון זה העולם הזה רע ומנוהל על ידי ישויות נחותות בשם ארכונטים או דמיורגוס. חלק מיושבי העולם נושאים ניצוץ אלוהי (הרוח) שצריך להתעורר בעזרת הידע. בבשורה זו ישו מוצג כשולח של האל העליון ומעניק ידע זה ליהודה.

הטקסט מתמקד בשיחות האחרונות בין ישו ליהודה. יהודה מוצג כמבין את טבעו האמיתי של ישו, ולקבל ממנו סודות הממלכה העליונה. ישו צוחק לעג על התלמידים שאינם מבינים, ומבטיח ליהודה שתשגיח עליו עליה רוחנית, אך הדבר יעלה לו בסבל ובביקורת. בהמשך יש תיאור מיתי של הבריאה על ידי ארכונטים, וההצעה שיהודה יסייע לישו להסגירו לרשויות כדי ששמו יישחור ורוחו תשוחרר.

שורת מילים בתרגום מעוררת מחלוקת: המונח היווני δαίμων תורגם על ידי צוות נשיונל ג'יאוגרפיק ל"רוח" בחיוב, בעוד שחוקרת בשם דה-קוניק טוענת שיש לתרגמו כ"שד" ובזה משמעת שונה. לפי דה-קוניק, שפירה בעמדה מיעוטית, יהודה מתאחד בסוף עם ארכונט מרכזי. רוב החוקרים לא מקבלים פירוש קיצוני זה.

הבשורה לא הוכנסה לקנון הנוצרי. הכנסייה המוקדמת דחתה את הגנוסטיקה והותירה חיבורים כאלה מחוץ למסורת הרשמית. גילויה של הבשורה והרעיונות שבה לא שינו את מעמדה של הביבליה הרשמית.

בניגוד למראה הראשונה, הבשורה אינה פותרת את סוגיית האנטישמיות. היא מטהרת חלקית את יהודה, אך גם מציגה את האל היהודי כישות נחותה בעיני הכותבים הגנוסטיים. כך היא לא מהווה תיקון היסטורי לנזקים שנגרמו על ידי סיפורים אחרים על מעשיו של יהודה.

הבשורה של יהודה היא ספר עתיק. זהו ספר גנוסטי. גנוסטי פירושו: אומר שיש ידע סודי.

הספר נמצא בקודקס שנקרא "קודקס צ'אקוס". כנראה מצאו אותו במערה במצרים בסוף המאה ה-20. שלווה ועוכב עד ששחזרו אותו ופרסמו אותו ב-2006.

הבשורה מספרת על הימים האחרונים של ישו. היא מתמקדת בשיחות בין ישו ליהודה. פה יהודה נראה כתלמיד שמבין את ישו. ישו מספר ליהודה סודות. הוא אומר שיהודה יעזור לו להסגיר אותו, כדי שרוחו תשוחרר ותעלה למקום גבוה.

חוקרים מתווכחים על מילים מסוימות. מילה אחת תורגמה כ"רוח" בעוד שאחרים אמרו שהיא מתארת "שד". פירושים שונים נותנים תמונה שונה של הסיפור.

= תגובה
הכנסייה לא קיבלה את הספר כחלק מהכתבי הקודש. גם אם הוא מעניין, הוא לא שינה את ספרי הדת המקובלים.

= מה לגבי שנאה כלפי יהודים?
הספר לא פותר את הבעיות שנוצרו מדברים אחרים. הוא מציג דעות שמשנות את הסיפור על יהודה, אבל גם מבקר את אלוהי היהדות לפי המחברים הגנוסטיים.