ההגייה התימנית (נקראת גם ההברה תימנית או הג'ה) היא דרך לבטא את העברית שהיתה נהוגה בפי יהודי תימן בימי הביניים. היא שימשה בעיקר בליטורגיה (תפילות וטקסטים דתיים) ובלימוד תורה, ולא לדיבור יומיומי.
חלק גדול מהחוקרים ורבני תימן רואים בה הגייה מדויקת ומשומרת. בין התומכים בולטים שמות כמו הרב יוסף קאפח וגם כמה רבנים אחרים מחוץ לתימן ראו בה שימור חשוב של המסורת, ויש אף אזכור לביטויו של אליעזר בן־יהודה על המבטא. מצד שני, יש דעה רווחת בקרב רבנים מעדות אחרות (כגון כמה רבנים ממרכזי הקהילה הספרדית) שההגייה הספרדית עתיקה ומדויקת יותר. כך נמשכת הדיון המדעי והקהלתי.
לא כל קהילות תימן הגו את האותות באופן זהה. יש הבדל בין קהילות צפון תימן (צנעני) לבין דרום תימן (תעיזי). בדיאלקטים אחדים גימ"ל וג' מבוטאות כגימ"ל ישראלית וג' ערבית. בקהילות אחרות הן מבוטאות כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית. חלק מהרבנים טענו שהשוני מעיד על השפעה מהערבית המקומית, ואחרים סברו אחרת. גם רבנים בולטים כמו הרב מאזוז והרב עובדיה יוסף התייחסו למקרים אלה בביקורת. עוד מעניין כי שמות ושפות באזור גם אצל השומרונים והערבים משמרים הגיות דומות לגימ"ל הדגושה.
ההגייה התימנית כוללת מערכת תנועות של חמשת הווקלים: a, e, i, u, o. פתח וסגול (שני סימני תנועה) נהגים בדומה זה לזה אצל תימנים. חולם הוגה ברוב הקהילות כתנועה פתוחה קדמית ומעט מעוגלת; במחוז שרעב הוא נשמע כמו צרי (e). ההגייה שימרה גם עיצורים לועיים ונחציים (עיצורים מהחך ומהגרון), ותכונה נוספת היא שמירת ה"בגדכפת" עם ביצוע כפול לעתים (הבחנה בין דגוש לרפה). כמו כן נרשמה שימור של הכפלות במספר אותיות נדירות.
במסורת התימנית פתח וסגול לא תמיד הובדלו. במסורת הבבלית היה סימון משותף לסימנים אלה, ובתימן נהגו לקרוא לסגול כפתח. קיימת מחלוקת אם זו מסורת קדומה שבה הסגול היה דומה לפתח, או שהיתה בעבר הגייה נפרדת שאבדה אצל רובם. כמה חוקרים ורבנים תומכים ברעיון שהצורה כפתח היא המסורת העתיקה.
עקרונות ההגייה ותנועות האותיות מתועדים בספרות תימנית דקדוקית. יש כתבים עתיקים ומודרניים שמפרטים את הכללים, לדוגמה "מחברת התיג'אן" ו"חבצלת השרון". הם משמשים כדי לשמר את המסורת ולהנחיל את צורת ההגייה הנכונה.
ההגייה התימנית היא דרך בה יהודי תימן אמרו עברית. (הגייה: איך מבטאים מילים.)
הם השתמשו בה בעיקר בתפילות ובקריאת התורה. (ליטורגיה: תפילות וטקסטים דתיים.)
רבים חשבו שההגייה הזאת מדויקת וטובה. יש גם מי שחושב שההגייה הספרדית קדומה יותר. כך יש דיון מי שמירה את המסורת הטובה ביותר.
בקהילות שונות בתימן מבטאים את האות גימ"ל אחרת. בחלק מהמקומות היא נשמעת כמו גימל רגילה. במקומות אחרים היא נשמעת שונה, קרובה יותר לצליל של קו"ף. זה קשור גם להשפה הערבית שאנשים דיברו.
לתימנים היו חמש תנועות: a, e, i, u, o. הסגול (e) אצלם דומה לפתח (a). חולם (o) ברוב הקהילות נשמע כמו a עם שפתיים מעוגלות. הם גם שמרו על צלילים מסוימים שלא נשמרו במקום אחר.
יש ספרים ישנים שמלמדים איך להגות תימנית. הם עוזרים לשמור על הדרך הישנה לומר את המילים.
תגובות גולשים