הוועד היהודי האנטי-פשיסטי הוקם ב-1941 ביוזמת המשטרה החשאית הסובייטית (נ.ק.ו.ד., שלימים ק.ג.ב.). המטרה הייתה לעזור לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית. בראש הוועד עמד השחקן ובמאי התיאטרון שלמה מיכאלס. מזכיר הוועד היה העיתונאי שכנא אפשטיין. גם אישים בולטים מהאליטה של המשטר ומהעולם התרבותי הצטרפו, וביניהם המדען פיוטר קאפיצה.
הוועד פעל דרך קשרים עם יהדות המערב, וביקש להשפיע על ממשלות ותמיכה ציבורית. הוא ארגן משלחות למערב וגייס תרומות למאמץ המלחמתי. בין התרומות המרכזיות היו כ-16 מיליון דולר מארצות הברית וכ-15 מיליון דולר מבריטניה וקנדה. גם קהילות קטנות יותר שלחו כספים, כולל כ-750 אלף דולר מהיישוב היהודי בארץ ישראל.
ב-1943 עבר הוועד למוסקבה והיה מרכז לתרבות היידיש בברית המועצות בזמן המלחמה. הוועד שלח משלחות מיוחדות, ובשנת 1943 ארגן חילוץ אווירי של המשורר אברהם סוצקבר מהפרטיזנים בבלארוס. בנוסף הופיע ביידיש העיתון 'אייניקייט' ('אחדות').
לקראת תום המלחמה עסקו חברי הוועד באיסוף עדויות על השואה. העדויות עובדו על ידי איליה אהרנבורג וווסילי גרוסמן לספר שנקרא 'רצח עם' או 'הספר השחור'. הספר ראה אור ביידיש מחוץ לברית המועצות ב-1946, אך צנזורה סובייטית נמנעה מהדפסתו בתוך המדינה.
לאחר המלחמה היחס כלפי הוועד השתנה. ב-1948 פוזר הוועד בטענה לתעמולה אנטי-סובייטית. שלמה מיכאלס נרצח בתאונת דרכים מבוימת באותה שנה. ב-1949 נעצרו חברים רבים והועמדו לדין על אישומים חמורים, כולל בגידה וטענות על ניסיונות להקים רפובליקה יהודית בחצי האי קרים. ב-12 באוגוסט 1952 הוצאו להורג 13 מחברי הוועד במה שנודע כ'ליל המשוררים הרצוחים'.
לאחר מותו של סטלין ב-1953 שוחררו העצורים. בשנת 1956 טוהרו שמותיהם של אלה שנשפטו בשנים 1949, 1952.
ב-1941 הוקם ארגון בשם הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. הוא הוקם כדי לעזור לברית המועצות במלחמה. המשטרה החשאית הסובייטית תמכה בהקמתו. המשטרה החשאית היא כוח שמגן על השלטון.
שלמה מיכאלס היה ראש הוועד. הוועד פנה ליהודים במערב כדי לקבל עזרה וכסף. יהודים בארצות הברית ובבריטניה נתנו כספים כדי לעזור לצבא הסובייטי.
הוועד עבר למוסקבה ב-1943. שם תמך בתרבות היידיש. יידיש היא שפה של יהודים ממזרח אירופה. הוועד גם שלח מטוס ב-1943 כדי להציל את המשורר אברהם סוצקבר.
בסוף המלחמה אספו חברי הוועד עדויות על השואה. שואת העם היהודי היא הרצח ההמוני של יהודים על ידי הנאצים. העדויות עברו עריכה והוכנו לספר שנקרא 'הספר השחור'. הצנזורה, שהיא בודקת ומה מותר לפרסם, לא אפשרה להדפיס את הספר בתוך ברית המועצות.
אחרי המלחמה הפכו השלטונות נגד הוועד. ב-1948 פוזר הארגון. שלמה מיכאלס נרצח בתאונת דרכים מבוימת. כמה מחברי הוועד נעצרו ב-1949. ב-1952 הוצאו להורג 13 מהם. זה נקרא 'ליל המשוררים הרצוחים'.
לאחר מותו של סטלין ב-1953 שוחררו העצורים. ב-1956 טוהרו שמותיהם, כלומר נאמר שהם חפים מפשע.
