פרץ מרקיש (7 בדצמבר 1895, 12 באוגוסט 1952) היה משורר, מחזאי וסופר ביידיש. יידיש היא שפת יהודים-אירופה שנכתבה בה יצירותיו.
נולד בפולונויה, בפלך ווהלין (כיום באוקראינה). אביו היה מלמד בחדר. בגיל צעיר עבר לברדיצ'ב ואודסה ועבד במלא עבודות מזדמנות. מגיל 17 התחיל לכתוב שירים, תחילה ברוסית. גויס לצבא הרוסי ב־1916 ונפצע ב־1917. לאחר השחרור התיישב בקייב ובדנייפרופטרובסק והחל לפרסם שירים וסיפורים. כתביו הראשונים היו אקספרסיוניסטיים, סגנון שמדגיש רגשות חזקים.
ב־1920 הוציא אוסף שירים עם דוד הופשטיין ולייב קויטקו. בשנים 1921, 1926 חי בפולין, בגרמניה ובצרפת. בין 1922, 1924 ערך יחד עם אורי צבי גרינברג ומלך ראוויטש את כתב העת כאַליאַסטרע (ביידיש: "כנופיה").
ב־1926 חזר לברית המועצות, התיישב במוסקבה ועסק בספרות. כתב שני רומנים, כמה מחזות ומאות שירים. שיריו תורגמו לרוסית, בין השאר על ידי המשוררת אנה אחמטובה. מבקרים חלקיים תקפו אותו על "לאומיות" ביצירה.
בשנת 1941, עם פלישת הנאצים, היה בין מייסדי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, ארגון יהודי שהתנגד לנאצים. בינואר 1949 נעצר יחד עם אנשי תרבות יהודיים. ב־12 באוגוסט 1952 הוצא להורג במוסקבה עם קבוצת ה"הרוגי המלכות בברית המועצות". ב־1956 טוהר שמו, ושיריו נדפסו מחדש ביידיש וברוסית.
רחובות בחיפה ובקריית ים קרויים על שמו.
ושם נקרא "מלחמה".
נישא פעמיים. נכדו הוא פרץ דניאל מרקיש.
פרץ מרקיש נולד ב־1895 בעיירה פולונויה. היום העיירה נמצאת באוקראינה.
אבא שלו למד ילדים. פרץ עזב את הבית ונוסע לעיר אודסה ועבד שם.
כשהיה בן 17 התחיל לכתוב שירים. בשלב ראשון כתב ברוסית. אחר כך כתב שירים ביידיש. יידיש היא שפה של יהודים.
בשנת 1916 גויס לצבא ובלחימה נפצע ב־1917. אחר כך жил בקייב ובערים נוספות והתחיל לפרסם שירים מסוג שנקרא אקספרסיוניזם. אקספרסיוניזם זה סגנון שכותב על רגשות חזקים.
ב־1920 הוציא ספר שירים עם שני חברים. בשנים 1921, 1926 חי בפולין, בגרמניה ובצרפת. בין 1922 ל־1924 ערך כתב עת בשם כאַליאַסטרע עם כמה סופרים.
ב־1926 חזר למוסקבה וכתב רומנים, מחזות והרבה שירים. בשנות ה־40 עזר להקים וועד יהודי נגד הנאצים.
בשנת 1949 נעצר. בשנת 1952 הוא מת במוסקבה בנסיבות קשות. ב־1956 העניקו לו זיכוי שוב, ושיריו הודפסו.
ושם נקרא "מלחמה".
היה נשוי פעמיים. לנכדו קוראים פרץ דניאל מרקיש.
