הורקנוס השני

הורקנוס השני (נפטר 30 לפנה"ס) היה כהן גדול, כלומר ראש הפולחן במקדש, ומלך יהודה מבית חשמונאי בשנים 40, 63 לפנה"ס. בנו של אלכסנדר ינאי ושל שלומציון, ואחיו של אריסטובולוס השני.

אמו של הורקנוס, שלומציון, שלטה לאחר מות אביו והעניקה לו את כהונת הכהן הגדול. היא פיקחה כך שהשלטון לא ייפול מיד לידי אחיו הצעיר, אריסטובולוס, שכונה כוחני. כשהחלה המחלה של שלומציון, אריסטובולוס אסף כוח והכריז על עצמו למלך. אחרי מותה קיבל הורקנוס את המלוכה, אך אריסטובולוס כבש שוב את ירושלים. לבסוף האחים חתמו על ברית: אריסטובולוס קיבל את המלוכה והכהונה, והורקנוס נשא בתו של אריסטובולוס כדי לחזק את ההסדר.

אנטיפטרוס האדומי, יועץ דומיננטי של הורקנוס, השפיע עליו לחזור בו מההסכם עם אריסטובולוס. הורקנוס ואנטיפטרוס בקשו עזרה מנבטים, ויחד הם צרו על ירושלים ב-64 לפנה"ס. במהלך המצור היו מעשי אלימות ומעשי נדון בחיי תושבים וכוהנים. מעבר לכך, המאבק הזה החל להחליש את ממלכת החשמונאים.

הגנרל הרומאי פומפיוס התערב סמוך לשנת 63 לפנה"ס. אחרי משא ומתן ושוחד מצד אריסטובולוס, פומפיוס כבש את ירושלים והכנסיה רבתי התקיימה. פומפיוס חדר לקודש הקודשים שבמקדש, אך נמנע מלבזוז את אוצרותיו, וטיהר את המקום לאחר המעשה. כניסתו סימנה את תחילת ההשפעה הרומית בארץ ואת דעיכת הריבונות החשמונאית. פומפיוס הכריז על הורקנוס אתנארך, "ראש העם", תואר נחות למלך. הכוח בפועל הועבר לאנטיפטרוס.

ב-58 לפנה"ס בנו של אריסטובולוס, אלכסנדר השני, ברח מרומא והחל מרד. גביניוס, הנציב הרומי בסוריה, דיכא את המרד והחזיר את הורקנוס לשלטון. בהמשך הרומאים חילקו את השלטון המקומי ושינו את מסגרות הסמכות באזור.

בעת עלייתו של יוליוס קיסר הורקנוס ותומכיו תמכו בקיסר. קיסר הכיר בכהונתו של הורקנוס ומינה את אנטיפטרוס לאפוטרופוס על יהודה. יפו הוחזרה לממלכה, והורקנוס הורשה לחזק חומות.

אנטיפטרוס מינה את בנו הורדוס למושל הגליל. הורדוס הפך לאויב חזק של הורקנוס אחרי מעשי דיכוי והוצאות להורג של מורדים. משפט פומבי של הורדוס בסנהדרין נגמר במריבה, והורדוס נמלט. מאוחר יותר הורדוס קושר למותו של אנטיפטרוס.

בשנת 40 לפנה"ס, כשהאימפריה הרומית הייתה חלשה בגלל פנימיותה, הפרתים הביאו את מתתיהו אנטיגונוס, בנו של אריסטובולוס, והכריזו אותו כמלך. הורקנוס ויתרו על המעמד ונשבו. אנטיגונוס קיצץ את אוזניו של הורקנוס כדי למנוע את כהונתו ככהן גדול, שכן כהונה דרשה שלמות גופנית.

בשנת 37 לפנה"ס עלה הורדוס לשלטון בתמיכת הרומאים. הורדוס ראה בהורקנוס ובנכדו אריסטובולוס השלישי סכנה, ולמרות שהעניק להם כבוד ראשוני, השמידם. אריסטובולוס השלישי נהרג ביריחו, והורדוס האשמות והוציא להורג את הורקנוס בשנת 30 לפנה"ס. אחר כך הוציא הורדוס להורג גם את אלכסנדרה ומרים, ובסופו של דבר גם את ילדיהן. כך נדם בית חשמונאי כמשפחה של שליטים.

עץ המשפחה מוזכר במקור, והוא מצביע על הקשרים בין אלכסנדר ינאי, שלומציון, הורקנוס, אריסטובולוס ובני המשפחה שעמדו במרכז הסכסוכים.

הורקנוס השני היה כהן גדול ומנהיג ביהודה בתקופה החשמונאית. כהן גדול = ראש הפולחן במקדש.

אמו של הורקנוס, שלומציון, שלטה והעניקה לו את הכהונה. אחיו אריסטובולוס רצה גם הוא שלטון. אחרי מותה של שלומציון אריסטובולוס כבש את ירושלים והיה למלך.

אנטיפטרוס היה יועץ חזק של הורקנוס. הוא קיבל עזרה מהנבטים וצר על ירושלים. המצור פגע ברבים והחליש את המדינה.

הצבא הרומי בראשות פומפיוס נכנס והכיל את המלחמה ב-63 לפני הספירה. פומפיוס נכנס למקדש, אבל לא לקח את האוצרות. הוא הכריז שהורקנוס יהיה "אתנארך", ראש העם. אתנארך = כינוי לשלטון בובה רומאי.

בנו של אריסטובולוס, אלכסנדר, ניסה למרוד אך הורד על ידי הרומאים. כשיוליוס קיסר שמר על כוחו, הכיר בקיומו של הורקנוס ושיפר את מעמדו קצת.

הורדוס, בנו של אנטיפטרוס, הפך לחזק. ביניהם היו הריבים והשנאה. הורדוס ברח למדינות אחרות ואז חזר חזק.

כשהפרתים הגיעו ב-40 לפני הספירה הם הביאו את מתתיהו אנטיגונוס והדיחו את הורקנוס. אנטיגונוס קיצץ את אוזניו של הורקנוס כדי שלא יוכל להיות כהן גדול.

בהמשך הורדוס עלה לשלטון בעזרת הרומאים. הוא ראה בהורקנוס ובנכדיו אויבים. הורדוס הוציא להורג את הורקנוס בשנת 30 לפני הספירה. לאחר מכן נהרגו כמה מבני המשפחה, ובכך נגמרה משפחת החשמונאים כשושלת של שליטים.

העץ מראה את יחסיהם של אלכסנדר ינאי, שלומציון, הורקנוס ואריסטובולוס.