שמעון הצדיק הוא כינוי שמחבר בין שתי דמויות כהונה מבית חוניו בתקופת בית שני. לפי המחקר מדובר בשמעון בן חוניו (אולי שני אנשים בעלי אותו שם, סב ונכדו). במקורות המסורתיים קוראים לו גם שמעון בן חוניו בן ידוע.
על־פי המסורת היהודית שמעון הצדיק משתייך לשרשרת כהנים שמוצאה ביהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול (הכהן הבכיר במקדש). יש מחלוקות על מיקומו המדויק בשושלת ובתקופות ההיסטוריות. חלק מהפרשנים טוענים שהוא היה בן דורו של עזרא הסופר (אחד ממנהיגי שיבת ציון), ואחרים מצביעים על הבדלים בזמנים בין המקורות.
המחקר לא מסכים על זהות מדויקת. יוסף בן מתתיהו מזהה את שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן ידוע, אך חוקרים אחרים מעדיפים לזהות את הדמות עם נכדו או עם כהנים אחרים מאותה משפחה. יש הטוענים ששמעון השני (או דמות מרכזית בימיו של אנטיוכוס השלישי) הוא זה שמופיע במקורות התלמודיים.
חז"ל מתארים את שמעון הצדיק כמשיירי כנסת הגדולה. כנסת הגדולה היא ועדה של חכמים ומנהיגים דתיים שבאה לפני תקופת המשנה. הוא נזכר בראשית תקופת הזוגות, כראשון החכמים במדרגים שנזכרו במשנה.
המסורת רואה בעזרא את אחד מוריו של שמעון. תלמיד בולט של שמעון הצדיק הוא אנטיגנוס איש סוכו, ממנו יצאו הדמויות שהובילו את תקופת הזוגות, כמו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן. על פרטי ההעברה ההלכתית קיימות גרסאות שונות במקורות.
שמו "הצדיק" מיוחס לו בגלל יראת שמים ואהבת העם. בתלמוד ובמדרשים מציירים אותו כאישיות רוחנית בעלת השפעה רחבה, וישנן אגדות רבות על גדולתו וסימני כבוד שנלוו לה.
במשנה מיוחס לשמעון הצדיק אמירה מפורסמת: "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים." כאן "עבודה" מתייחסת לעבודת המקדש והמצוות הפרקטיות, ו"גמילות חסדים" משמעותו מעשי חסד לאחרים.
במסגרת הדיונים על נזירות, נדר של איסורים והתנהגויות מיוחדות, מצטיינת בעמדתו של שמעון יחס חכם וזהיר. נזיר הוא מי שעשה נדר להימנע מתענוגות מסוימים לזמן מסוים.
חז"ל מזכירים שבתקופת כהונתו של שמעון הצדיק היו סימנים רבים להצלחה רוחנית וטכנית בבית המקדש. לאחר מותו תוארה "ירידה" ברמות השירות והמופתים. המסורת משתמשת בתיאורים אלה כדי להדגיש את גדולתו והשפעתו.
שמעון כיהן ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ומובא עליו במקורות שהוא עסק גם בשיקום ירושלים, חיזוק החומה ושיפור אספקת המים. בן סירא משבח אותו על תרומתו העירונית והרוחנית.
אגדה ידועה מתארת מפגש בין שמעון (או במקורות חלופיים, סבו ידוע) לבין אלכסנדר מוקדון, שבו אלכסנדר מתנהג בכבוד כלפי הכהן. יש גרסאות שונות לסיפור הזה. יוסף בן מתתיהו מייחס את המעשה לדורות אחרים, ומחקר מודרני אף מטיל ספק בהיסטוריות הביקור של אלכסנדר בירושלים.
מסופר סיפור על גזירה להרכיב פסל במקדש, ושמעון הצדיק שכנע שהדבר לא יתקיים. שמו של המופקד על הגזרה מופיע בצורות שונות במקורות, וקיימות השערות שונות לגבי זהותו וההקשר ההיסטורי.
על פי המסורת נקבע יום פטירתו ליום כ"ט בתשרי. במדרשים מובאים סממנים על הדרך בה נגמרה עידן גדולתו בבית המקדש.
על פי התלמוד היו לו שני בנים עיקריים: שמעי וחוניו. לפני מותו קיווה שמעון שיעביר את הכהונה לחוניו, מה שיצר קנאה משפחתית. בחלק מהמסורות נמסר שחוניו ברח למצרים והקים שם מקדש משפחתי. צאצאיו החזיקו בכהונה רבה שנים עד תקופת החשמונאים.
שמעון הצדיק הוא איש חשוב מהעת העתיקה. הוא היה כהן גדול. כהן גדול פירושו: הכהן הבכיר במקדש.
המסורת מקשרת אותו למשפחת כהנים ישנה. לא תמיד ברור אם מדובר בשמעון אחד או בשני אנשים עם אותו שם.
המסורת אומרת שהוא היה ממש שנות המפנה שבין נביאים לחכמים. כנסת הגדולה היא קבוצה של חכמים שעזרו לשמור על התורה.
עזרא הסופר נחשב כמורה בדורות קדומים. תלמיד ידוע של שמעון היה אנטיגנוס איש סוכו. תלמידיו השפיעו על הדורות הבאים.
קראו לו "הצדיק" כי היו בו יראת שמים ואהבת העם. במקורות יש סיפורים שמראים אותו כאדם מיוחד ומכובד.
אמר שהוא עומד על שלושה דברים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. עבודה כאן היא עבודת המקדש. גמילות חסדים זה עזרה וטוב לב לאחרים.
יש אגדה שבה אלכסנדר, מלך גדול, מגיע לירושלים. לפי הסיפור אלכסנדר כיבד את הכהן. יש גרסאות שונות לסיפור.
מסורת קבעה את יום מותו לכ"ט בתשרי. במקום קוראים לעתים לקברו ומבקרים שם.
לאחריו היו לו שני בנים: שמעי וחוניו. לפי הסיפורים נוצרו מריבות בגלל הכהונה. חוניו עזב ועשה פעילות גם במצרים.
תגובות גולשים