הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה

החזית האיטלקית (1943, 1945) כללה סדרת מבצעים של בעלות הברית באיטליה עד תום המלחמה באירופה. הפיקוד העליון חשב שהכיבוש יהיה קצר, אך זה הפך למלחמת תשה, מאבק לשחוק את כוחו של האויב בהדרגה. שתי הצלעות ספגו אבדות כבדות: כ-90 אלף הרוגים לצד בעלות הברית וכ-100 אלף הרוגים לצד הציר.


הבריטים, ובראשם צ'רצ'יל, תמכו בגישה עקיפה בים התיכון. הם רצו מבצעים קטנים יותר עם כוח ימי גדול. האמריקנים רצו פעולה ישירה נגד מרכז הכוח הגרמני, בעיקר באמצעות פלישה לצרפת. לבסוף הוחלט על פלישה רחבה לצרפת ב-1944, אך קודם לכן יתקיים מבצע איטליה כדי לנטרל את איטליה ולסחוב גרמנים מהחזיתות האחרות. רוזוולט חתר לשמור על נוכחות אמריקנית פעילה באירופה ב-1943.

ב-10 ביולי 1943 נחטף מבצע האסקי (פלישה לסיציליה) בחוף ג'לה ובצפון סירקוזה. הגרמנים לא הצליחו למנוע את הנחיתה, אך פינו רוב כוחותיהם ליבשת עד 17 באוגוסט. הנחיתה הראתה את יכולת הנחיתה הימית והאווירית של בעלות הברית.

ב-24 ביולי 1943 ההנהגה הפאשיסטית הדיחה את בניטו מוסוליני לפי הצעת דינו גראנדי. מרשל פייטרו באדוליו החליף אותו ופתח בשיחות חשאיות עם בעלות הברית. ב-3 בספטמבר נחתם שביתת נשק, וב-8 בספטמבר הודיעו על הכניעה בפומבי. הגרמנים ניצלו את הפרשת הכוחות ותפסו במהירות את צפון ומרכז איטליה. מוסוליני נמצא ושוחרר על ידי הגרמנים; הם הקימו ממשלת בובות בשם "הרפובליקה של סאלו". כוחות איטלקים בפריסה חיצונית, כמו בבלקן, נכנעו או הותקפו. ניסיון בריטי להגן על הדודקאנים נכשל.

ב-3 בספטמבר נחתו כוחות הבריטים ב"עקב המגף" במבצע בייטאון. ב-9 בספטמבר נחתה הארמייה החמישית האמריקנית בסלרנו במבצע אוואלאנש. כוחות נוספים נחתו בטאראנטו במבצע סלפסטיק כמעט ללא התנגדות. בפועל הצליחה ההתנגדות הגרמנית לעצור או לעכב את ההתקדמות, במיוחד באזור סלרנו. תנאי השטח והנהרות בצפון איטליה הקשו על התקדמות בעלות הברית.

באוקטובר 1943 מונה אלברט קסלרינג לפקד על כוחות הציר באיטליה. הוא בנה קווי הגנה טבעיים, ביניהם קווי הוולטורנו וברברה, ואת "קו החורף", קו מרכזי שכולל את קו גוסטב. קו זה עצר את ההתקדמות בשלהי 1943.
הנחיתה באנציו נועדה לעקוף את קו גוסטב, אך הראש הגשר באנציו, נקודת נחיתה שמחזיקים כדי לאפשר התקדמות, נתקע במקום. בין ינואר למאי 1944 נערכו ארבע מתקפות עד שבעלות הברית, בסיוע כוחות צרפתים, פולנים וקנדים, פרצו את קו גוסטב במאי 1944 באזור בין מונטה קאסינו לים. מפקד הארמייה החמישית, גנרל מארק קלארק, העדיף לזכות ברומא מהר, ולכן לא קידם כיתור יסודי של הגרמנים. רומא נכבשה ב-4 ביוני 1944.

לאחר נחיתת נורמנדי ביוני 1944 היוזמה העיקרית עברה לצפון-מערב אירופה. יחידות מנוסות הועברו לפלישה לדרום צרפת. בין מאי לספטמבר 1944 המשיכו בעלות הברית להתקדם: כבשו את אורבייטו ביוני, ליבורנו ביולי ופירנצה באוגוסט. הגרמנים בנו את "הקו הגותי" מדרום לבולוניה; הוא נפרץ חלקית בסתיו 1944 אבל ההתקדמות נותרה איטית. בחורף 1944/45 המשיכו הלחימות. פרטיזנים איטלקים, לוחמי מחתרת שמטרתם להיפרד מהכובש, פעלו מאחורי הקווים כנגד גרמניה וכנגד שיתוף הפעולה הפשיסטי. בסוף מרץ 1945 קיבל קלארק הוראה לפרטיזנים להיות מוכנים. ב-6 באפריל 1945 פתחה בעלות הברית במתקפת האביב בצפון איטליה. קו הגותי נפרץ מהר, וב-29 באפריל חתם פון ויטינגהוף על כניעת הכוחות הגרמניים באיטליה. העימותים הופסקו רשמית ב-2 במאי.

המערכה באיטליה התרחשה בין 1943 ל-1945. בעלות הברית נחתו בסיציליה ואז ביבשה. הרבה חיילים מתו. כ-90 אלף חיילים של בעלות הברית נהרגו. כ-100 אלף חיילים של הציר נהרגו.

הבריטים רצו לפעול דרך הים. האמריקנים רצו לפגוע ישירות בכוח המרכזי של הגרמנים. בסוף החליטו לפלוש לצרפת ב-1944, אבל קודם לכן לפעול באיטליה.

ב-10 ביולי 1943 נחתו בעלות הברית בסיציליה. הגרמנים נסוגו ליבשת עד אמצע אוגוסט. הנחיתה הראתה שבעלות הברית יכולות לנחות מן הים ומהאוויר.

ב-24 ביולי 1943 הדיחו את בניטו מוסוליני. מרשל פייטרו באדוליו הגיע לשלטון. ב-8 בספטמבר 1943 הודיעה איטליה על כניעה, כלומר היא הפסיקה להלחם לצד גרמניה. הגרמנים תפסו את צפון איטליה. הם שחררו את מוסוליני והקימו ממשלה בובה שנקראה "הרפובליקה של סאלו". בבלקנים איבדו חלק מהכוחות האיטלקיים את המלחמה.

ב-3 וב-9 בספטמבר 1943 נחתו כוחות בעלות הברית בדרום איטליה. אוניות ונחיתות אוויריות הביאו חיילים. התנגדות גרמנית חזקה ועוביים הקשים של האדמה האטו את ההתקדמות.

הגרמנים בנו קווי הגנה. "קו החורף" (קו הגנה חזק) עצר את ההתקדמות. בניסיון להקיף את הקו נחתו בעלות הברית באנציו, אך נתקעו. במשך חודשים נלחמו סביב מונטה קאסינו, הר גבוה ומשמעותי. רק במאי 1944 הצליחו לפרוץ. רומא שוחררה ב-4 ביוני 1944.

הקרבות נמשכו עד 1945. פרטיזנים, לוחמי מחתרת שמאבדים את הכוחות הזרעים, לחמו מאחורי הקווים. ב-6 באפריל 1945 התחילה מתקפת האביב. הקו האחרון נפרץ במהירות. ב-29 באפריל הוחתם הסכם כניעה גרמני. הלחימה הסתיימה ב-2 במאי.