היאבקות (ספורט)

היאבקות היא שם למספר ענפי ספורט לחימה, המבוססים על גראפלינג, תפיסת גוף היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים לובשים בגדי גוף צמודים כדי שלא יוכלו לתפוס זה את בגדו של זה. בעיטות, אגרופים ומשיכת שיער אסורים. קרב מתקיים בין שני יריבים בזירה עגולה לפני שופט. ניצחון מיידי מושג בריתוק, כאשר שתי הכתפיים והשכמות נוגעות במזרן למשך חמש שניות. אם אין ריתוק, הזוכה נקבע לפי נקודות על תרגילים ושליטה בקרב.

קיימים שני סגנונות עיקריים: היאבקות יוונית-רומית והיאבקות חופשית.


הסגנון נוצר בצרפת במאה התשע-עשרה. השם רומנטי יותר מהקשר היסטורי.

בהיאבקות יוונית-רומית מותר ללפות רק את פלג הגוף העליון. אסור ללפות רגליים או להשתמש בהן לבעיטה. אסור להכות ולנגוח. משך הקרב הוא שש דקות, בחלוקה לשני סיבובים של שלוש דקות.
הזירה היא מזרן עגול בקוטר שבעה מטרים. נהוג שמשחק אחד אדום ואחד כחול כדי להקל על השופטים.

ניצחון מושג באחת מארבע דרכים: ריתוק למשך חמש שניות, פער של לפחות שמונה נקודות, הובלה בסיום הזמן או שלוש עבירות ליריב. כשאין הכרעה, בוחנים את איכות הניקוד ואם צריך בוחרים מי ניקודו האחרון.

השופט מונע פאסיביות, מתאבק שמתחמק ממגע עלול לקבל עונש. העונשים יכולים לכלול הענקת נקודות ליריב או התחלה מחדש ממצב "פרטר", המתאבק הנענש כורע על הברכיים ויריבו עומד מאחוריו.

מקובל להתחרות בקטגוריות משקל שונות. בגרקו-רומנית האולימפיות ב-2023 היו שש קטגוריות עיקריות, לדוגמה: 60, 67, 77, 87, 97 ו-130 ק"ג.

האימונים תובעניים. הם משלבים אימוני כוח במשקולות, אימוני טכניקה להטלות ולפיתות, ואימוני סיבולת לב־ריאה.


היא דומה ליוונית-רומית, אבל מותר ללפות רגליים ולהשתמש בהן לריתוק ולהמעדה. ההבדל הזה משנה את המצב הקרבי: בסגנון חופשי הלחימה נעשית לעיתים במצב כריעה נמוך.

הניקוד ותנאי הניצחון דומים, אך סף הפער הסופני הוא עשר נקודות במקום שמונה. מגוון התרגילים גדול יותר כי יש שימוש ברגליים.

בגרסה החופשית יש גם תחרויות נשים. ב-2023 קטגוריות המשקל האולימפיות היו, בין היתר: 57, 65, 74, 86, 97 ו-125 ק"ג. לנשים האולימפיות נכללות משקלים כגון 50, 53, 57, 62, 68 ו-76 ק"ג.

אימוני ההיאבקות החופשית דומים לימין־רומנית: גמישות, כוח, טכניקה וקרבות.

בגלל קטגוריות משקל צמודות, מתאבקים נוהגים להוריד משקל לפני השקילה. שיטות קיצוניות להורדה עלולות לפגוע בביצועים.

היאבקות הייתה במשחקים המודרניים כבר ב-1896. נשים החלו להתחרות באולימפיאדה מ-2004. ב-2013 הוועד האולימפי חשש להסיר את הענף, אך לבסוף החליט להשאירו.

המדינות הבולטות לאורך השנים כוללות את ברית המועצות (116 מדליות, 62 זהב) ואת ארצות הברית (122 מדליות, 49 זהב).

בישראל מתקיימות אליפויות ביוונית-רומית, בחופשית ובחופים. חמש־עשרה מתאבקים ייצגו את ישראל ב־8 אולימפיאדות. הישג השיא של ישראל הוא המקום הרביעי של יורי יבסייצ'יק במשקל 130 ק"ג בסידני 2000.
בשנות התשעים עליית מתאבקים מברית המועצות תרמה לפריחה. גוצ'ה ציציאשווילי זכה באליפות העולם ב־2003. לאחר פרישתו חלה ירידה בהישגים. אילנה קרטיש הייתה המתאבקת הישראלית הראשונה באולימפיאדה בשנת 2016 וזכתה ארבע פעמים רצופות בסגס בגביע אירופה בין 2013 ל־2016. ב־2017, 2018 היו מדליות נוספות לנוער ולבוגרים צעירים.

היאבקות היא ספורט שבו שני אנשים מנסים לתפוס ולהפיל זה את זה. גראפלינג = תפיסת גוף היריב, זה העיקר כאן. המתאבקים לובשים בגדי גוף צמודים. אסור להכות או למשוך שיער.

הקרב נעשה על מזרן עגול. מזרן = שטח רך על הרצפה. מי שמצליח להניח את שתי הכתפיים על המזרן חמש שניות נקרא מנצח. זה נקרא ריתוק = להניח כתפיים על המזרן.

יש שני סגנונות חשובים:

כאן מותר לתפוס רק את פלג הגוף העליון. אסור ללפות רגליים. קרב אורך שש דקות. יש חוקים למניעת התחמקות וכדי לוודא שהמתאבק לא מנסה להתחמק יותר מדי.

כאן מותר גם ללפות רגליים. זה נותן יותר תרגילים ושיטות להפיל את היריב. אנשים נלחמים קצת נמוך וכרועים.

גם נשים מתחרות בחופשית. יש קטגוריות משקל שונות, ובהן משקלים לאולימפיאדה.

האימונים קשים. המתאבקים עובדים על כוח, גמישות, טכניקה וריצה.

היאבקות היתה באולימפיאדה מאז 1896. נשים הוחלו לשחק ב־2004. ב־2013 חשבו להסיר את הענף, אבל בסוף השאירו אותו.

בישראל יש אליפויות שונות. 15 מתאבקים ייצגו את ישראל באולימפיאדות. הישג גדול היה מקום רביעי של יורי ב־2000. בשנות ה־90 עלו מתאבקים מברית המועצות והענף התחזק. גוצ'ה ציציאשווילי זכה באליפות עולם ב־2003. אילנה קרטיש הייתה המתאבקת הישראלית הראשונה באולימפיאדה ב־2016.