הַיינְץ קוהוּט (3 במאי 1913, 8 באוקטובר 1981) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי (מטפל שעובד לפי רעיונות פרויד) ממוצא אוסטרי־יהודי, שעמד במקור זרם שנקרא פסיכולוגיית העצמי (גישה שמביאה את תחושת ה'עצמי' והאמפתיה למרכז הטיפול).
קוהוט נולד בווינה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, פליקס, היה פסנתרן; חוויות האב אחרי מלחמת העולם הראשונה השפיעו על חיי המשפחה.
הוא למד רפואה באוניברסיטת וינה משנת 1932 וקיבל דוקטורט ב־1938. אחרי כיבוש וינה בידי הנאצים ב־1939 ברח לאנגליה, שהה במחנה פליטים וב־1940 עלה לארצות הברית.
בארצות הברית התמקצע בניורולוגיה ובהמשך בפסיכיאטריה, עבד ולימד בשיקגו, והשתלב במכון הפסיכואנליטי של שיקגו. ב־1948 נישא לאליזבת, וב־1950 נולד בנו תומאס.
הוא החזיק בתפקידים מקצועיים בולטים, כולל נשיאות האיגוד הפסיכואנליטי האמריקאי (1964, 1965) ותפקיד בכיר באיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (1965, 1973).
בשנותיו האחרונות חלה בלימפומה (סרטן של מערכת הלימפה) ובמחלות לב. נפטר ב־1981 בבית חולים בשיקגו בגיל 68.
קוהוט עבד הרבה עם מטופלים שלא נכללו בקטגוריות הנוירוטיות של פרויד. מטופלים אלה סבלו מבעיות ביחס לעצמם ולזולתם, מה שמכונה הפרעת אישיות נרקיסיסטית (הפניית תשומת לב מרכזית לעצמי).
פרויד התייחס לאמפתיה (היכולת להבין מה מרגיש אדם אחר) בעיקר כגשר דרך הזדהות, אך לא חקר את מקורותיה או את תפקידה בהכשרת מטפלים. הוא הדגיש פירושים ותובנות כמנועי ריפוי.
קוהוט, שהחל קרוב לזרם הפרוידיאני הקלאסי, פיתח רעיונות חדשים על נרקיסיזם ואמפתיה. כבר ב־1959 כתב על אמפתיה, וב־1966 פרסם מאמר מרכזי על צורות הנרקיסיזם.
בספרו מ־1971, The analysis of the self, ניסח באופן מסודר את פסיכולוגיית העצמי. הוא תיאר אמפתיה כיכולת להבין את החוויה הסובייקטיבית של האחר, ולא רק להשוות תצפיות חיצוניות.
קוהוט טען שהבסיס להתנהגות נרקיסיסטית הוא עצמי מפורק או חסר חיוניות. לפי תפיסתו, בעיות התפתחות נגרמות כשאדם צעיר לא קיבל מהזולת את מה שהוא זקוק לו.
הוא טבע את המושג "זולת עצמי" (selfobject) עבור אנשים שמספקים לתינוק פונקציות רגשיות חשובות. בתנאים טובים ילמד האדם להפנים בהדרגה את הפונקציות הללו בתהליך שהגדיר "הפנמה ממירה" (התמרה פנימית).
בניגוד לשיטות קלאסיות שמדגישות עימות עם המציאות, קוהוט הדגיש שהחשיפה למדדים מציאותיים צריכה להיעשות בעזרת אמפתיה ולא בכוח.
הוא גם תיאר כיצד היעדר אמפתיה הורי עלול להוליד צורך תמידי בקבלת תשומת לב, ולהקשות על יצירת קשרים בוגרים ואותנטיים.
ב־1979 פרסם מאמר על "שתי אנליזות של מר Z" בו הראה הבדלים בין טיפול קלאסי לטיפול על פי פסיכולוגיית העצמי. המאמר מדגים כי פתרונות חיצוניים עשויים להיראות מוצלחים אך לא תמיד לייצרו שינוי פנימי עמוק.
קוהוט טבע גם את המונח "כשל אמפתי" כדי לתאר מצבים שבהם המטפל מפספס את החוויה הפנימית של המטופל.
היינץ קוהוט (1913, 1981) היה רופא־נפש. רופא־נפש הוא רופא שעוזר לבעיות רגשות.
קוהוט נולד בוינה. משפחתו הייתה יהודית. בשנות ה־40 ברח לאמריקה
והתיישב בשיקגו. שם עבד כרופא ועזר לאנשים עם קשיים נפשיים.
הוא נישא לאליזבת ולזוג נולד בן, תומאס. בשנות חייו האחרונות חלה ומותו ב־1981.
קוהוט שמע על רעיונותיו של פרויד. פרויד דיבר על אמפתיה. אמפתיה היא להבין איך אדם אחר מרגיש.
פרויד חשב שאמפתיה עוזרת בטיפול. הוא לא פירש מאיפה אמפתיה באה.
קוהוט אמר שאמפתיה חשובה מאוד. הוא חשב שצריך לראות את החוויה הפנימית של האדם.
הוא כתב ספר חשוב ב־1971 בשם The analysis of the self.
קוהוט המציא את המילה "זולת עצמי" (selfobject). זולת עצמי זה אדם שנותן לתינוק ביטחון.
אם הילד לא מקבל תמיכה, קשה לו לפתח "עצמי" חזק. "עצמי" זה התחושה שלך על מי אתה.
הוא גם הראה במאמר על מר Z כיצד טיפולים שונים משפיעים אחרת על התחושה הפנימית.
תגובות גולשים