ד"ר הילדה שראם (בגרמנית: Hilde Schramm; נולדה ב-1936) היא פוליטיקאית גרמנייה ממפלגת הירוקים. היא פועלת נגד אנטישמיות (שנאה ליהודים) ועוסקת בהנצחת זכר השואה.
שראם היא בתו של אלברט שפר, שר החימוש בממשל הנאצי. שפר הואשם בפשעי מלחמה במשפטי נירנברג, המשפטים שנערכו לאחר המלחמה נגד פושעי המשטר, ונידון ל-20 שנות מאסר. לפני כן היה שפר אדריכלו האישי של היטלר.
כשהייתה ילדה, ביקרה שראם בארמון בהרי אוברזלצברג, מקום משכנו של היטלר. לאחר מעצרו של אביה היא התכתבה איתו מאז היתה בת 17. המכתבים וההכחשות שלו הובילו אותה למחשבה עצמאית. היא אמרה שאינה מרגישה אשמה, אלא בושה כלפי מה שעשה אביה.
אחרי המלחמה בילתה שנה בארצות הברית אצל משפחה קוויקרית (קהילה דתית ששמה קווייקרים). חזרה לגרמניה, למדה חינוך והפכה בשנות השמונים לפוליטיקאית ליברלית. היא שירתה כסגנית נשיא פרלמנט ברלין מטעם הירוקים.
בשנת 1995 פרסמה הביוגרפית גיטה סרני ביוגרפיה ביקורתית על אלברט שפר. סרני תיארה את שראם כאדם בעל מוסר גבוה. ב-1994 ייסדה שראם את הקרן Zurückgeben ("להעניק בחזרה") כדי לסייע לנשים יהודיות בתחום האמנות. הקרן מומנה מחלק מירושת אביה וממכירת תמונות משפחתיות ששראם חשדה שנלקחו מבעלי־הן היהודים בזמן השלטון הנאצי.
שראם פעילה גם במכון "קונטקט" המסייע לקורבנות הנאצים במזרח אירופה שאינם זכאים לסיוע ממשלתי, והיא חברה במנהלת המרכז לסיוע לנפגעי טרור בברלין. בספטמבר 2004 קיבלה את פרס משה מנדלסון ותרמה חלק מהפרס לקרנות אלו. הקהילה היהודית בברלין ביקשה שהטקס לא יתקיים בבית כנסת, ולכן הוא נערך בסופו של דבר בכנסייה.
ד"ר הילדה שראם נולדה ב-1936. היא פוליטיקאית גרמנייה מהירוקים. היא נלחמת באנטישמיות. אנטישמיות זה שנאה ליהודים.
אביה הוא אלברט שפר. הוא עבד אצל היטלר ונמצא אחראי לפשעים בזמן המשטר הנאצי. אחרי המלחמה הובא לדין במשפטים שנערכו בנירנברג. הוא נכלא.
כשהייתה ילדה שראם ביקרה בביתו של היטלר בהרים. בגיל 17 כתבה לאביה המאסר. המכתבים וההסברים שלו גרמו לה לחשוב בעצמה. היא אמרה שהיא מרגישה בושה כלפי מעשי אביה.
אחרי המלחמה בילתה שנה בארצות הברית אצל משפחה בשם קווייקרים. חזרה לגרמניה ולמדה חינוך. בשנות השמונים הפכה לפוליטיקאית. היא שימשה כסגנית נשיא הפרלמנט של ברלין.
ב-1994 הקימה קרן שנקראת Zurückgeben. הקרן עוזרת לנשים יהודיות בתחום האמנות. היא השתמשה בחלק מירושת אביה ובהכנסות ממכירת תמונות משפחתיות. היא חשבה שתמונות אלה אולי נלקחו מבעליהן היהודים בזמן הנאצים.
היא גם עוזרת בעבודה עם קורבנות הנאצים במזרח אירופה. ב-2004 קיבלה את פרס משה מנדלסון. טקס הענקת הפרס נערך בכנסייה, אחרי שביקשה הקהילה היהודית שזה לא יתקיים בבית כנסת.
תגובות גולשים