היסט

היסט (נקרא גם "פרלקס" או "פרלקסה") הוא השינוי במיקום הנראה של שתי נקודות אחת ביחס לאחרת, שנוצר כאשר הצופה משנה את מקומו. אם שתי נקודות נשארות במקום והצופה מזיז את עצמו, הן ייראו כאילו השתנו יחסית זו לזו. העצם הקרוב לצופה נראה נע יותר מהעצם הרחוק.

כיוון שהעיניים של בעלי חיים ממוקמות במקומות שונים בראש, כל עין רואה את הסצנה מזווית מעט שונה. ההבדל הזה נקרא פרלקסה בין העיניים, והוא הבסיס לסטראופסיס (תפיסת עומק שמבוססת על שתי עיניים). פרלקסת תנועה היא סוג אחר של פרלקסה: בעל החיים מוזיז את ראשו או גופו כדי לקבל נקודות מבט שונות ולשפוט עומק. דוגמה פשוטה היא יונים שמניעות את ראשן כדי לראות עומק. גם בגרפיקה ממוחשבת משתמשים ב"wiggle stereoscopy", אנימציה שמזיזה את נקודת המבט כדי להמחיש עומק.

באסטרונומיה משתמשים בפרלקסה למדידת מרחקים. בגלל שהמרחקים בחלל עצומים, השיטה עובדת בעיקר לכוכבים קרובים יחסית ולכוכבי לכת במערכת השמש. פרלקסה אסטרונומית נמדדת על ידי השוואת מיקום כוכב על רקע כוכבים רחוקים מנקודות תצפית שונות של כדור הארץ.

ג'ובאני קאסיני היה הראשון שפרסם מדידה של מרחק כוכב לכת באמצעות פרלקסה. בשנת 1672 הוא שלח את העוזר ריכטר למדוד את מיקום מאדים בגינאה הצרפתית, והשווה זאת לתצפיות מפריז. כך קבע קאסיני שמרחק מאדים בזמן המדידה היה כ־21,700 רדיוסי ארץ.

כאשר כדור הארץ נע סביב השמש חצי שנה, מקום התצפית משתנה בשתי יחידות אסטרונומיות, וזה מאפשר למדוד פרלקסה של כוכבים קרובים. פרידריך בסל פרסם ב־1838 את מדידת הפרלקסה הראשונה לכוכב 61 בברבור. תצפיות מוקדמות נוספות כללו את מדידותיו של תומאס הנדרסון לאלפא קנטאורי ואת מדידותיו של פרידריך פון שטרובה לווגה. תוצאות ראשוניות אלו היו מדויקות באופן מרשים ביחס למדידות המודרניות.

תצפיות בו־זמנית מגיאוגרפיות שונות על פני כדור הארץ עוזרות לחשב מרחקים של אסטרואידים וכוכבי לכת. גם אזורים קוסמיים דליי כוכבים נמדדו בשיטה זו.

החללית היפרכוס (Hipparcos) של סוכנות החלל האירופאית שוגרה ב־1989 ופעלה עד 1993. היא מדדה מרחקים לכמעט 120,000 כוכבים, מתוכם כ־20,000 ברמת דיוק של כ־10%. הצלחתה הובילה לשיגור החללית גאיה (Gaia) בסוף 2013, שמצוידת במכשור מדויק יותר ומתוכננת לפעול לפחות עד 2025.

ככל שהמרחקים בין שתי נקודות התצפית גדלים, אפקט הפרלקסה נעשה בולט יותר. החללית ניו הורייזונס מדדה פרלקסה כוכבית בפועל ב־22 באפריל 2020, כשהיא צילמה את פרוקסימה קנטאורי ואת וולף 359 במרחק של כ־6.5 מיליארד ק"מ (כ־43 יחידות אסטרונומיות) מכדור הארץ. המרחק הזה יצר פרלקסה שניתן להבחין בה גם ללא מכשירים מיוחדים.

בצילום המושג "היסט" מתאר את ההבדל בין מה שהצלם רואה לבין מה שמתקבל על הגלאי או הסרט. במצלמות רגילות עם כוונת יש הפרש בין נקודת הצפייה של העין לבין נקודת הלכידה, וזה יכול לגרום להיסט. במצלמות רפלקס (SLR) מראת המערכת מאפשרת לצלם לראות בדיוק את מה שהגלאי לוכד, ובמצלמות דיגיטליות עם מסך התמונה שמוצגת היא מה שנקלט בגלאי, ולכן אין היסט.

בכוונות ישירות של נשק, מרחק בין עין היורה לנקודת יציאת הקנה יוצר היסט שעלול לפגוע בדיוק הירי. בחלק ממערכות אפשר לבצע פיצוי פרלקסה כדי לתקן את הסטייה בהתאם למרחק למטרה.

היסט (גם פרלקסה) הוא כשהמיקום של שני עצמים נראה משתנה כי הצופה זז. אם אתה זז, העצם הקרוב נראה זז יותר מהעצם הרחוק.

כל עין רואה קצת אחרת. ההבדל הזה עוזר למוח להבין עומק. זה נקרא סטראופסיס (מציאת עומק בעזרת שתי עיניים). בעלי חיים גם מזיזים את הראש כדי לראות עומק. יונים מניעות את ראשן לשם כך.

מדענים מודדים מרחקים בחלל בעזרת פרלקסה. השיטה טובה לכוכבים קרובים ולכוכבי לכת במערכת השמש.

בשנת 1672 האסטרונום ג'ובאני קאסיני מדד את מרחק מאדים בעזרת תצפיות ממקומות שונים. כך קיבל ערך של כ־21,700 רדיוסי ארץ.

בשנת 1838 פרידריך בסל פרסם מדידה של פרלקסה לכוכב 61 בברבור. זו הייתה הפעם הראשונה שמדדו מרחק כוכב בשיטה זו.

החללית היפרכוס פעלת בין 1989 ל־1993 ומדדה כ־120,000 כוכבים. החללית גאיה שוגרה ב־2013 וממשיכה למדוד עוד כוכבים.

ב־2020 החללית ניו הורייזונס צילמה כוכבים מרחוק. המרחק הגדול יצר פרלקסה שניתן לראות גם בלי מכשירים מיוחדים.

בצילום יש לפעמים הבדל בין מה שעין הצלם רואה ומה שמתקבל בתמונה. במצלמות רפלקס והן עם מסך זה בדרך כלל לא קורה. בכוונות נשק יש גם פרלקסה. אפשר לפעמים לתקן אותה כדי לירות מדויק יותר.