היסטוריה של הביולוגיה מתפרשת לאורך אלפי שנים, אך כביסוד מדעי התגבשה רק במאה ה-19.
מימי קדם אנשים למדו על צמחים וחיות כדי לשרוד. עם החקלאות והביות נצבר ידע מעשי. במסופוטמיה למשל הכירו האבקה של תמרים והשתמשו באבקה כדשן. בתרבויות עתיקות תועדו גם תצפיות על ציפורים, על שינוי צורתם של צפרדעים וחרקים, ואפילו החזקת בעלי חיים לראווה.
הפילוסופים היוונים, בראשם היפוקרטס ואריסטו, התחילו לתעד תצפיות על בעלי חיים. אריסטו ערך אלפי תצפיות וקטלג מאות מינים. גלנוס (היילר רפואי רומי-יווני) פיתח רעיונות שהשפיעו על החשיבה במשך דורות.
הרנסאנס החזיר עניין בתצפית ובניסוי. וסאליוס קידם את האנטומיה של האדם ותיקן טעויות ישנות. אמנים כמו לאונרדו עזרו בהבנת מבנה הגוף. במאה ה-17 הומצא המיקרוסקופ. רוברט הוק תיאר תאים בשנת 1665 לאחר שראה תאים בשעם. אחר כך נראו גם יצורים חד-תאיים וחיידקים.
מעמדה של הביולוגיה התמקצע: חוקרים כמו ליניאוס עבדו על מיון המינים. במאה ה-19 התחברו חקר הטבע והרפואה ויצרו תחומים חדשים: ציטולוגיה (חקר התאים), בקטריולוגיה (חקר החיידקים) וחקר האבולוציה. לאמארק הציע כי מינים משתנים לאורך זמן. ב-1859 פרסם צ'ארלס דרווין את תאוריית הברירה הטבעית. ב-1839 הוצעה תאוריית התא, שקבעה שהתא הוא היחידה הבסיסית של החיים.
תגלית חשובה נוספת הייתה ההכרה שחיידקים גורמים למחלות. מנדל חקר תורשה בצמחים; עבודתו נתגלה מחדש ב-1900 והובילה לגידול הגנטיקה כתחום.
המאה ה-20 פיתחה את הגנטיקה והביוכימיה. תומאס האנט מורגן ועוד הובילו ניסויים חשובים. בשנות ה-30 התחברה הגנטיקה עם תורת הברירה הטבעית ל"הסינתזה המודרנית" של האבולוציה. ב-1953 ווטסון וקריק גילו את מבנה ה-DNA, מולקולת הקוד הגנטי. תגליות אלה הובילו לפרויקטים גדולים, ביוטכנולוגיה (שימוש במדע לביצוע יישומים) ולהנדסה גנטית.
בתחום השיטות חקר הטבע הפך לניסויי ומדוד יותר. הופיעו מושגים כמו שרשרת מזון ומערכת אקולוגית (מערכת היחסים בין חיים וסביבתם). לקראת סוף המאה ה-20 נוצרה הפרדה בין ביולוגיה של אורגניזמים (אקולוגיה, אבולוציה) לבין ביולוגיה מולקולרית (תאית וביוכימיה). בתחילת המאה ה-21 משתלבות הגישות יותר, והמחקר כולל גם אפיגנטיקה, שיטות על תורשה מעבר לגנים עצמם.
הביולוגיה חקרה חיים כבר מאז העת העתיקה. אנשים למדו על צמחים וחיות כדי לשרוד.
בתרבויות קדומות ראו שהאבקה עוזרת לעצים להניב פירות. במסופוטמיה החזיקו בעלי חיים להראות לאנשים.
הפילוסופים היוונים בדקו חיות. אריסטו רשם תצפיות על הרבה מינים.
ברנסאנס גילו שוב עניין בגוף האדם. וסאליוס למד אנטומיה (מבנה הגוף). בשנת 1665 רוברט הוק ראה תאים (יחידות חיים קטנות) תחת מיקרוסקופ.
המדענים התחילו למיין מינים ולחשוב על שינוי מינים לאורך זמן. דרווין הציע שהברירה הטבעית עוזרת להסביר את השינוי. שווען ושליידן קבעו שהתא הוא יחידת החיים.
במאה ה-20 חקרו גנים ומולקולות. מנדל גילה עקרונות תורשה בצמחים. ב-1953 ווטסון וקריק גילו את מבנה ה-DNA, שהוא הקוד של החיים. היום משתמשים בתגליות אלה לביוטכנולוגיה ולעבודה על גנים.
בסוף המאה ה-20 הביולוגים של חיות והצמחים והביולוגים של החומרים הקטנים התחילו לעבוד ביחד יותר.
תגובות גולשים