היראגאנה

היראגאנה (ביפנית: 平仮名, מילולית "קאנה חלקה") היא מערכת כתב הברות. כתב הברות אומר שכל סימן מייצג הברה אחת, למשל תנועה בלבד, עיצור ועוד תנועה, או לעיתים עיצור בודד.

כל אות בהיראגאנה מסמנת הברה. דוגמאות: אָ (あ) היא תנועה, קָא (か) היא עיצור עם תנועה, ולעיתים יש עיצור ללא תנועה כמו נְ (ん). כשטקסט כתוב בקאנג'י (אותיות סיניות) ובתוכו משולבות אותיות היראגאנה, זה בדרך כלל טקסט יפני.

לכתב ההיראגאנה יש 48 סימנים היסטוריים, אך ביפנית המודרנית משתמשים ב-46 בלבד. שני הסימנים שיצאו מכלל שימוש הם ゐ ו- ゑ. לכל אות בהיראגאנה קיימת גם אות מקבילה בקאטאקאנה, שהיא מערכת כתב נוספת לצרכים אחרים.

האות טסוּ קטנה, っ, מסמנת הכפלת עיצור שמגיע אחרי האות הזו. דוגמה: בהוקאידו (ほっかいどう) האות הקטנה עושה הכפלת עיצור. כאשר האות אוּ (う) מופיעה אחרי תנועת שורוק או חולם, היא מסמנת הארכה של אותה תנועה. כך נכתבת הארכה בהברות כמו הוֹ־כא־י־דוֹ.

היראגאנה התפתחה במאה ה-5 מהמניוגאנה. מניוגאנה היו אותיות סיניות שהובאו ליפן ושימשו בעיקר לפי צורת ההגייה שלהן, לא לפי המשמעות. עם הזמן האותיות הסיניות פשטו והפכו לצורות קלות יותר לכתיבה. בתחילת האלף השני חלק מהממלומדים העדיפו עדיין לכתוב בסינית. עם זאת, בקרב נשים ההיראגאנה תפסה מקום חשוב, כי הן לעיתים לא קיבלו השכלה רשמית. לכן הן כתבו רבות בסגנון זה, וקיבלו לו שם נוסף: אוֹנאדֶה (כתב נשים).

עם הזמן ההיראגאנה הפכה לחלק מרכזי בכתיבה היפנית של היום. כיום היא משולבת רוב הזמן עם קאנג'י. הקאטאקאנה משמשת בעיקר למילים מושאלות משפות אחרות, כמו アメリカ (אמריקה). בתחילת המאה ה-20 הוחלו חוקי פישוט שקבעו צורה אחת לכל צליל. הצורות הישנות נקראות הנטאיגאנה (変体仮名).

היראגאנה (ביפנית: 平仮名) היא מערכת כתיבה ביפן. כל סימן מייצג צליל קטן שנקרא הברה. הברה היא חלק של מילה או צליל שלם.

כל אות בהיראגאנה היא הברה. יש תנועות בלבד, כמו אָ (あ). יש אות עם עיצור ותנועה, כמו קָא (か). יש גם אות שעומדת לבדה כעיצור, נְ (ん). כשכאן ושם יש קאנג'י וכולו משולב בהיראגאנה, זה בדרך כלל יפנית.

בהיראגאנה יש 48 סימנים היסטוריים. היום משתמשים ב-46 סימנים בלבד. שני סימנים יצאו מהשימוש. לכל אות בהיראגאנה יש אחות בקאטאקאנה.

האות הקטנה っ מכפילה את העיצור שאחריה. למשל הוֹקַּאידוֹ נכתב עם כפילה כזו. האות う אחרי סימן של הארכת תנועה מאריכה את התנועה.

היראגאנה התחילה במאה ה-5 מהמניוגאנה. מניוגאנה היו אותיות סיניות ששימשו לפי הצליל. בזמן קדום נשים כתבו הרבה בהיראגאנה. לכן היא נקראה גם אוֹנאדֶה, "כתב נשים". היום משתמשים בה יחד עם קאנג'י. קאטאקאנה משמשת למילים זרות, כמו アメリカ (אמריקה).