הכוחות המזוינים של בריטניה (His Majesty's Armed Forces) הם הכוחות הצבאיים של הממלכה המאוחדת. הם כוללים שלוש זרועות עיקריות: השירות הימי (שבו נכללים הצי המלכותי וחיל הנחתים המלכותי), הצבא הבריטי וחיל האוויר המלכותי.
הם מגנים על בריטניה, על הטריטוריות שמעבר לים ועל שטחי חסות של הכתר. כמו כן הם מקדמים אינטרסים ביטחוניים ברחבי העולם ומשתתפים במשימות בין-לאומיות, ביניהן נאט"ו, FPDA (בריטניה עם אוסטרליה, ניו זילנד, מלזיה וסינגפור) ובברית חמש העיניים (בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה).
הכוחות לקחו חלק במבצעים מודרניים כמו אפגניסטן, עיראק, סיירה לאון, המשימות בבלקן ובקפריסין ותקיפה בלוב. חיילים ומתקנים בריטים מוצבים במספר מקומות מעבר לים.
בריטניה ערכה ניסוי גרעיני ראשון ב-1952 וגילתה עצמה כאחת מחמש המעצמות הגרעיניות. נכון ל־2012 היו לה 225 ראשי־חץ גרעיניים, מתוכם 120 מחומשים ופעילים.
דה־יורה ראש המדינה (המונרך) הוא המפקד העליון. דה־פקטו, הממשלה היא שמפקחת על הכוחות דרך משרד ההגנה והמועצות המתאימות. המלך צ'ארלס השלישי הוא המפקד העליון והחיילים נשבעים אמונים אליו.
ראש הממשלה מחליט על פריסה לחו"ל ומעניק אישור לפעולות צבאיות בשם הכתר. הוא גם אחראי לאשר שימוש בנשק גרעיני.
מזכיר ההגנה (שר בממשלה) אחראי על מדיניות הצבא והפיקוד האזרחי על משרד ההגנה. מועצת ההגנה היא הגוף העליון שנשאבה אליו סמכויות הצבא מאז 1964. ראש מטה ההגנה הוא המפקד הצבאי הבכיר, התפקיד המקביל לרמטכ"ל.
לאחר איחוד אנגליה וסקוטלנד ב-1707 הוקמה מערכת מזוינת מאוחדת. במאה ה־19 בריטניה הפכה למעצמת-על. במלחמות המאה ה־18 וה־19 הכוחות הבריטים היו מעורבים במלחמות גדולות, כולל המלחמות הנפוליאוניות.
המבנה הניהולי המודרני קיים מאז 1964, עם הקמת משרד ההגנה שאיחד גופים ישנים.
אחרי מלחמת העולם השנייה בריטניה צמצמה את נוכחותה העולמית. משבר סואץ ב־1956 סימן ירידה בכוח העולמי. ב־1957 בוטל גיוס החובה והצבא צומצם. במקום להחזיק צבא גדול, הושם דגש על כוח גרעיני כאמצעי הרתעה. בריטניה החלה למשוך כוחות מ"מזרח לסואץ" ולתמקד בפעילות במסגרת נאט"ו באירופה.
בשל אילוצים כלכליים הוצאו מהשירות נושאות מטוסים וקבוצות ספינות נוספות בין השנים 1967, 1984. יחד עם זאת הושקעו מאמצים בלוחמה נגד צוללות ובתפקידי נאט"ו.
מאז סוף המלחמה הקרה בוצעו קיצוצים בכוח האדם, בציוד ובתשתיות, וארגונים הותאמו למלחמות מעבר לים. הוקמו מפקדות משותפות ושופר השיתוף בין הזרועות.
הכוחות היו מעורבים במבצעים מודרניים ובמשימות הומניטריות. לאחר 11 בספטמבר הונהגו שינויים בהצטיידות ובתכנון, כולל רכישת שתי נושאות מטוסים חדשות וכלי רכב משוריינים. שינויי מבנה בצבא עוררו דיונים ציבוריים.
במהלך שנות ה־2000 נשלחו אלפי חיילים למשימות בחו"ל. הכוחות גם סייעו אחרי אסונות טבע, בין היתר אחרי הצונמי באוקיינוס ההודי ב־2004.
נכון לאפריל 2021 מועסקים בכוחות 153,290 חיילי קבע, כולל כ־4,010 חיילי גורקה (חיילי גורקה הם אנשי צבא מנפאל המשרתים ביחידות מיוחדות). בנוסף יש כ־37,420 מילואימניקים ועוד כ־8,170 אישיים אחרים.
בשנת 2020 תקציב הביטחון של בריטניה היה החמישי בגודלו בעולם. תכניות התקציב בשנות ה־2010 שמרו על הוצאות גבוהות, קיבעו יעד הוצאה בשיעור 2% מהתוצר והדגישו השקעה בהגנה סייברית.
המלך הוא סמכות טקסית עליונה, אך ההחלטות המבצעיות מתקבלות על ידי ראש הממשלה, מזכיר ההגנה ומשרד ההגנה. משרד ההגנה מעסיק אזרחים רבים ותחתיו פועלות ועדות כמו ועדת הביטחון ווועדת המטה הכללי. ראש מטה ההגנה מייעץ למזכיר ההגנה ומפקד על הכוחות בפועל.
יחידות בריטיות מוצבות בטריטוריות שמעבר לים. כוחות מצב נמצאים בין היתר בפוקלנד, גיברלטר ובקפריסין.
כוח המשלוח המשולב הוכרז ב־2012. הכוח מיועד לכלול יחידות ימיות, אוויריות ויבשתיות. הוא נועד להיות גרעין לפריסות ולתרגולים משותפים עם בעלות ברית.
הצי המלכותי הוא הוותיק מבין הזרועות. כיום הוא מפעיל כלי שיט מתקדמים, כולל צוללות גרעיניות ונושאות מטוסים. ארבע צוללות מסדרת ואנגארד נושאות את הכוח הגרעיני הבלתי־נייד של בריטניה. שתי נושאות מטוסים מסדרת "קווין אליזבת'" מיועדות לשאת מטוסי F-35.
חיל הנחתים הוא מרכיב חיל הרגלים של השירות הימי. הם מתמחים בנחיתה על חופים (לוחמה אמפיבית), בלוחמה קרה ובמדינות הרריות.
הצבא כולל יחידות סדירות ומילואים. המרכיב העיקרי הוא חיל הרגלים, המורכב מ־50 גדודים. לחיל יש יכולות להתקפה, לתנועה משוריינת ולחימה בפשטות ובמהירות.
חיל האוויר מפעיל מגוון כלי טיס לתפקידים שונים: קרב, סיור, תדלוק אווירי, תובלה, מסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים. היחידות אורגנו לפי קבוצות תפקיד.
צי העזר המלכותי (RFA) מספק אספקה לספינות בלב הים ומפעיל כלי נחיתה. משטרת משרד ההגנה (MDP) מספקת אבטחה ולוחמה בטרור במתקנים צבאיים. סוכנות הציוד והתמיכה (DE&S) מנהלת רכש ותמיכה טכנית. המשרד ההידרוגרפי (UKHO) מספק מפות ושירותים ימיים.
מגויסים בעיקר אזרחי הממלכה המאוחדת. גם אזרחי מדינות חבר העמים ואירלנד יכולים להתגייס. גיל המינימום הוא 16. מגויסים תחת גיל 18 לא משתתפים בקרבות. גיל הגיוס המקסימלי משתנה לפי התפקיד. ב־2014 מחזור הגיוס השנתי עמד על כ־11,880 מגויסים.
נציגות של אוכלוסיות שחורות ומיעוטים גדלה. נכון לאפריל 2014 היו כ־11,200 אנשי מיעוטים בכוח הסדיר. נשים משרתות מאז שנות ה־90; באפריל 2014 היו כ־15,840 נשים בשורות הצבא.
הכוחות המזוינים של בריטניה הם הצבא של המדינה. הם כוללים שלוש חלקים: הצי (הים), הצבא (היבשה) וחיל האוויר (המטוסים).
תפקידם הוא להגן על בריטניה ועל הטריטוריות שלה בחוץ לארץ. הם גם עובדים עם מדינות אחרות כמו נאט"ו. בריטניה היא מדינה גרעינית מאז 1952. יש לה מטעני־נשק גרעיניים.
המלך צ'ארלס השלישי הוא המפקד העליון בטקסים. בפועל הממשלה קובעת מה עושים הכוחות. ראש הממשלה מחליט לשלוח כוח לחו"ל.
מזכיר ההגנה הוא השר שאחראי על הצבא. ראש מטה ההגנה הוא המפקד הצבאי הבכיר.
ב־1707 אנגליה וסקוטלנד התאחדו והצבאות התאחדו גם הם. במאה ה־19 בריטניה היתה מעצמה גדולה. מאז 1964 משרד ההגנה מנהל את הכוחות.
לאחר מלחמת העולם השנייה בריטניה צמצמה את כוחה בעולם. בשנות ה־50 בוטל הגיוס החובה. מאז הוצבו כוחות בעיקר במסגרת בריתות.
נכון לאפריל 2021 יש בכוחות כ־153,290 חיילי קבע. יש גם מילואים. בריטניה מוציאה כסף רב על ביטחון. הממשלה משקיעה גם בלוחמה ברשת.
הצי מפעיל ספינות גדולות וצוללות. ארבע צוללות נושאות את הכוח הגרעיני. יש שתי נושאות מטוסים מסדרת "קווין אליזבת'".
הנחתים הם חיילים שמיוחדים בנחיתה מחוף הים. הם גם מתאמנים באזורים קרים ובהרים.
לצבא יש גדודים ורגימנטים. יש כ־50 גדודים בחיל הרגלים. הם יכולים להילחם בדרכים שונות.
חיל האוויר טס במטוסים לקרב, סיור ותובלה. יש גם מסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים.
צי העזר (RFA) נותן אספקה לספינות בלב הים. משטרת משרד ההגנה (MDP) שומרת על מתקנים. DE&S אחראית על קניית ציוד. UKHO מספקת מפות ימיות.
לגיוס המינימום הוא 16 שנים. תחת גיל 18 לא נשלחים לקרב. נשים משרתות בכוחות מאז שנות ה־90.
כמה עובדות קצרות: חלק מהחיילים הם גורקה מנפאל. נשים מהוות חלק מוביל מהכוח, ואחוז החיילים ממיעוטים גדל בשנים האחרונות.
תגובות גולשים