ההלגיון הערבי (Arab Legion, בערבית: الفيلق العربي) הוקם ב-1921 באמירות עבר הירדן על-ידי קצינים בריטים. בתחילת הדרך בנו הקצינים כוח קטן מאנשי המקום, בעיקר בצ'רקסים ובתושבים עירוניים. הקולונל פרדריק ג'רארד פיק (פיק פאשה) פיקד על הכוח מאז 1920 ועד 1938. עד סוף 1921 הגדיל פיק את מצבת הלוחמים לכ־1,000 חיילים, בעיקר ערביים ששירתו קודם בצבא העות'מאני.
בשנות ה־20 וה־30 שולבה המשטרה האזרחית הירדנית בלגיון, והוא הפך לכוח מוסדר שנועד לשמור על הביטחון הפנימי של האמירות. לאחר כמה קשיים מול פלישות בדואים ומגבלות בכוחות השדה, הוקמו יחידות חדשות כמו חיל הספר העבר-ירדני, והלגיון נותר בעיקר כמשטרה עירונית ושומר סדר.
ב־1930 הוספה ללגיון דמות בריטית חשובה נוספת, ג'ון באגוט גלאב (גלאב פאשה). גלאב הכיר את סביבת המדבר והבמאי הבדואים, ויוזמתו המרכזית הייתה הקמת "משמר המדבר", יחידת סיור מדברית. הרעיון היה לגייס בדואים אל תוך כוחות מוסדרים, להעניק להם פרנסה ולהפחית פשיטות וגנבות. היחידה התחילה בכ־20 איש וכלי רכב ממוכנים.
ב־1936 כבר כלל הלגיון חטיבות רגלים, פרשים, משמר מדבר ומשטרה עירונית. ב־1939 פרש פיק וגלאב לקח פיקוד מלא. בתקופת מלחמת העולם השנייה גדל הלגיון ועשה שירותים מבצעיים באזור, כולל מעורבות בעיראק ובסוריה.
כאשר נעשה הפינוי הבריטי מארץ ישראל, הורחב הלגיון ונשלח למאבק. לפני ובמהלך מלחמת 1947, 1949 אימן הלגיון לוחמים ערביים ויצא לשטח. בתחילת המאבקים פעל הלגיון בסביבת ירושלים, לטרון, ובגוש עציון. ב־14 בדצמבר 1947 נהרגו קרב חיילים מאנשי שיירת בן שמן. במאי 1948 חצה הלגיון את הגבול ונכנס לירושלים ולאזורים נוספים.
הלגיון כבש את מזרח ירושלים בסוף מאי 1948. הרובע היהודי בעיר העתיקה נפגע, שרידים רבים נלקחו בשבי, ובחלק מהמקומות אירעו פירוקים והריסות לבתי כנסת. לאורך המלחמה הוגדל כוחו של הלגיון עד לכ־14,000 איש במאי 1949.
לאחר המלחמה הפך הלגיון לצבא הסדיר של ממלכת ירדן. במשך שנות ה־50 שמר גלאב על אסטרטגיה מגננית, והעיקר של הכוח הושקע בעבר הירדן. להמשך ההגנה הוקם גם "משמר המולדת" או "המשמר הלאומי", מיליציה מקומית שמנתה עשרות אלפי חיילים ונועדה להגן על הכפרים בגדה המערבית.
עד אמצע שנות ה־50 הוחזקו בתפקידי פיקוד עליונים קצינים בריטים רבים. ב־1 במרץ 1956 פיטר המלך חוסיין את גלאב והורה על עזיבתם של הקצינים הבריטים. לאחר המהלך עבר הפיקוד לידיים ירדניות, ושמו של הצבא שונה באופן רשמי לכוחות המזוינים של ירדן.
ב־1967, לפני מלחמת ששת הימים, שלט הלגיון (כעת הצבא הירדני) בשטחי יהודה ושומרון. אחרי המלחמה הוקמה אנדרטה לזכר חללי הלגיון בירושלים.
הלגיון הערבי הוקם בידי קצינים בריטים ב־1921 בעבר הירדן. זה היה כוח צבאי קטן בהתחלה. הקולונל פיק פיקד עליו והתאמנו בו חיילים מקומיים.
גלאב פאשה הצטרף בשנות ה־30. הוא ייסד יחידת סיור שנקראה "משמר המדבר". יחידה זו גייסה בדואים והציעה להם פרנסה מסודרת.
כשבריטניה עזבה את ארץ ישראל, הלגיון גדל ונשלח לקרבות ב־1947, 1949. במאי 1948 נכנס הלגיון לירושלים וכבש את המזרח של העיר.
לאחר המלחמה הפך הלגיון לצבא הממלכה הירדנית. עד 1956 השאירו שם בריטים תפקידי פיקוד. ב־1956 המלך החליף את הבכירים והפיקוד עבר לירדנים. מאז הצבא נקרא "כוחות מזוינים של ירדן".
תגובות גולשים