המחוז האוטונומי הטיבטי

המחוז האוטונומי הטיבטי (בטיבטית: བོད་རང་སྐྱོང་ལྗོངས་; בסינית: 西藏, פין-יין: Xīzàng) נמצא במערב סין. רוחבו כ-1.2 מיליון קמ"ר, ולכן רק שינג'יאנג גדול ממנו בשטח.


היסטוריה קצרה: במאה ה-13 כבש המונגולים את טיבט. בשנות שושלת מינג התקיימו יחסי טריבוט (מעמד של שליחת מתנות וקשרים פוליטיים) עם הסין. במאה ה-18 צ'ינג סיפחה חלקים ממזרח טיבט, אך רוב השלטון בפועל נותר בידי מנהיגים מקומיים.

לאחר קריסת שושלת צ'ינג ב-1912, השליטה המרכזית התפוררה. באמנת שימלה מ-1913, שאושרה בין בריטניה לסין, נקבע קו הגבול ומבקשים לחלק את טיבט ל"חיצונית" ו"פנימית". בין 1913 ל-1950 הנהגה טיבט פעלה בפועל כישות עצמאית והנפיקה סממנים מדיניים, אך לא זכתה להכרה רחבה.

עם הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949 החלה בייג'ינג לאחד מחדש את השטחים שהיו תחת צ'ינג. ב-1951 נחתם הסכם 17 הנקודות בין ממשלת סין לממשל הטיבטי, שקבע שטיבט היא חלק מסין ומעניק לה אוטונומיה. אוטונומיה: סמכויות מקומיות מסוימות לשלטון הטיבטי.

ההסכם עורר מחלוקות. פלג בראשות הדלאי לאמה ה-14 התנער ממנו, בעוד שפאנצ'ן לאמה ה-10 תמך בו תחילה. כוחות סיניים נכנסו לטיבט כדי ליישם את ההסכם. ב-1959 פרצה התקוממות טיבטית; היא נכשלה והדלאי לאמה ברח להודו. גולים טיבטים טענו שרשויות סין רצחו יותר ממיליון אנשים. ב-2005 הוגשה בספרד תביעה משפטית נגד מנהיגים סיניים באשמות של פשעים חמורים.

ב-1962 פרצה מלחמת הודו, סין על חלקים הדרומיים של טיבט. לאחר העימות הודיעו הסינים על ניצחון ונסוגו לקו מקמהון, אותו קו גבול שהוזכר באמנת שימלה.

האם יש אוטונומיה? ממשלת סין מצביעה על סעיפי החוקה והחוק על אוטונומיה רחבה לאזור. למשל, לפי החוק ראש הממשל המחוזי חייב להיות ממוצא טיבטי. מצד שני פעילים תומכי עצמאות טוענים שהאוטונומיה אינה מיושמת בפועל. הדלאי לאמה קורא לשנים רבות ל"ממשל עצמי אמיתי" תחת סין.


לפי מפקד 2020 מתגוררים במחוז כ-3.65 מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסייה נמוכה מאוד, כ-3 נפשות לקמ"ר, בשל תנאי שטח קשים. כ-90% מהתושבים הם טיבטים, שמרביתם מאמינים בבודהיזם טיבטי (צורת בודהיזם) או בבון (דת מסורתית). סינים בני העם האן מהווים כ-8%. בדרום-מזרח יש קבוצות שבטיות כמו מונפה ולובה, שמשלבות בודהיזם ופולחנים מקומיים. בלהאסה, הבירה, שיעור האנים הגיע ל-34.3%.


המחוז מחולק לשש נציבויות עירוניות ונציבות אחת שאינה עירונית. המבנה המנהלי כולל מחוזות, ערים ונפות שמנהלות את השטחים השונים.


מסורתית, התושבים עוסקים בחקלאות ובמשק חי. מאז רפורמות כלכליות שהחלו בשנות ה-80 נפתחו מקצועות חדשים, במיוחד תיירות ושירותים. התמ"ג הנומינלי עלה מ-￥11.78 מיליארד ב-2000 ליותר מ-￥25 מיליארד ב-2005, בקצב צמיחה ממוצע של כ-12% בחמש השנים שקדמו ל-2005. בשנת 2005 חלק ענף השירותים היה מעל 50% מהגידול בתמ"ג.

הכנסה פנויה לנפש ב-2005 עמדה על ￥8,411 בערים ו-￥2,075 בכפרים. הממשלה המרכזית מקדמת מדיניות פיתוח למערב סין. דוגמה בולטת היא סלילת מסילת הרכבת ללהאסה, שהושלמה ב-2006 ונחשבת למיזם הנדסי משמעותי.

המחוז האוטונומי הטיבטי נמצא במערב סין. שטחו כ-1.2 מיליון קמ"ר. רק שינג'יאנג גדול ממנו.


לפעמים מדינות אחרות שלטו בטיבט בעבר, כמו המונגולים לפני שנים רבות. ב-1913 בריטניה וסין קבעו גבול בשם אמנת שימלה. בין 1913 ל-1950 טיבט התנהגה כמדינה עצמאית, אבל לא הרבה מדינות הכירו בה.

ב-1949 נולדה בסין ממשלה חדשה. ב-1951 הוסכם בנסיבות שונות ש"טיבט היא חלק מסין" אך יש לה אוטונומיה. אוטונומיה (מילה מסובכת) פירושה שיש לטיבט סמכויות מקומיות.

ב-1959 הייתה התקוממות והמנהיג הדלאי לאמה ברח להודו. אחרי זה יש מחלוקות רבות על מי שולט בטיבט. ב-1962 הייתה גם מלחמה בין הודו וסין על גבולות.


ב-2020 חיו בטיבט כ-3.65 מיליון אנשים. רוב האנשים הם טיבטים. כ-90% הם טיבטים וכ-8% הם סינים אנים. בבירה להאסה יש הרבה סינים ביחס למקומות אחרים.


המחוז מחולק לכמה נציבויות. כל נציבות מנהלת חלק מהשטח.


אנשים בטיבט גדלו חיות ועוסקים בחקלאות. מאז שנות ה-80 יש יותר תיירים ומקומות עבודה בשירותים. התמ"ג גדל בין 2000 ל-2005, והרכבת ללהאסה הושלמה ב-2006. זה עזר לקשר את טיבט לשאר סין ולקדם מסחר.