המלחמה הפונית הראשונה

המלחמה הפונית הראשונה התקיימה בין רומא לקרתגו בשנים 264, 241 לפנה"ס. הקרב המרכזי היה על השליטה בסיציליה, והמלחמה נחשבת לראשונה משלוש המלחמות הפוניות. לבסוף ניצחה רומא וכפתה על קרתגו תנאי שלום קשים.

רומא שלטה בחצי האי האפניני והייתה רפובליקה. כל שנה נבחרו שני קונסולים, מנהיגים אזרחיים ובמקרה מלחמה גם צבאיים. רומא נשענה על אזרחים שמילאו את הלגיונות. לגיון הוא יחידה צבאית רומית גדולה, שכוללת חיילים כבדים וקלים.
בתחילת המלחמה לא היה לרומא צי עצמאי, והיא השתמשה בציים של בעלות ברית יווניות. בהמשך רומא בנתה צי גדול שכלל חמש־חתרית - ספינה עם חמש שורות חותרים. הרומאים המציאו את ה"עורב" (corvus), גשר נחיתה שננעץ על אוניית האויב כדי לפשט את הלחימה הימית ולהביא לקרבות פנים אל פנים.

קרתגו הייתה מושבה פיניקית (יישוב שנוסד על ידי בני הים מדרום לבנון של היום) שצמחה לעיר מדינה חזקה בצפון אפריקה. היא שלטה על ערי נמל, חבלי ארץ ואיים, והחזקתה חלה גם בדרום חצי האי האיברי וחלקים מסיציליה.
הצבא הקרתגי התבסס בעיקר על שכירי חרב. שכירי חרב הם לוחמים ששכרו אותם כדי להילחם. לפעמים הצבא כלל גם פרשים, רגלים ופילים. בקרתגו היו מיומנים ימיים, והטקטיקה שלהם התמקדה בניגוח ספינות.

המשבר החל כשהמאמרטינים, קבוצת שכירי חרב ששלטה במסינה (מסנה של היום), עימותו עם סירקוסאי והביאו להתערבות קרתגית ורומית. רומא החליטה להתערב כדי להגן על בעלת בריתה מסנה. הסנאט והאספות ברומא נדרשו לקבל החלטה מורכבת בגלל חוזה שנה קודם לכן עם קרתגו, אך בסוף רומא התערבה וכתוצאה החלה המלחמה ב-264 לפנה"ס.

הלחימה התמקדה בעיקר בסיציליה ובים שמסביבה. סיציליה הייתה מחולקת בין יישובים יווניים במזרח ושליטה קרתגית במערב. שני הצדדים נלחמו גם בפשיטות באיטליה, בסרדיניה, בקורסיקה ובחופי צפון אפריקה.

את המלחמה אפשר לחלק לשלושה שלבים:

רומא נכנסה לסיציליה ב-264. סירקוסאי נכנעה ב-263 וקיבלה תשלום פיצוי מרומא. קרתגו תקפה וכבשה את אגריגנטום, אך מעשיה הקשים גרמו לערי סיציליה לסרב להיכנע מהר.

רומא בנתה צי כדי להתמודד עם קרתגו. בשנת 260 הובס צי קרתגי ליד מילאי בעזרת גשרי הנחיתה. רומא פלשה גם לאפריקה ונחתה בחוף, אך ניסיונות נוספים הובילו לאבדות קשות בעקבות סערה ולבסוף כישלונות בשנים 256, 255.

רומא דחקה את הכוחות הקרתגים למערב סיציליה. הקרתגים שלחו את חמלקרת ברקה כמפקד בסיציליה. בשנים 244, 242 רומא בנתה מחדש צי מלחמה שנבנה מתרומות. ב-241 הפליגה השייטת החדשה וניצחה קרב ימי מכריע. בעקבותיו נותקה אספקת הקרתגים בסיציליה והם נאלצו להיכנע.

הסכם הכניעה (הסכם לוטאטיוס, 241 לפנה"ס) חייב את קרתגו לפנות את כל כוחותיה מסיציליה, להחזיר שבויים ולשלם פיצויים של 3,200 כיכר כסף. ערים ואיים סמוכים עברו לשליטת רומא, ועל קרתגו נאסר לשכור שכירים באזורים אלה ולשוט במימי איטליה. הפיצויים הכבדים פגעו בכלכלת קרתגו והובילו לסכסוכים פנימיים, כולל מלחמת שכירי החרב.

המלחמה הפונית הראשונה התנהלה בין רומא לקרתגו בשנים 264, 241 לפנה"ס. הקרב העיקרי היה על האי סיציליה.

רומא שלטה באיטליה. בכל שנה בחרו שם שני מנהיגים שנקראו קונסולים. רומא היתה צבא של אזרחים. לגיונות הם קבוצות חזקות של חיילים.
בתחילת המלחמה לרומא לא היה צי. אחר כך בנו ספינות והשתמשו בגשר קטן שנקרא "עורב". העורב אפשר לחיילים לרדת על אוניות אויב.

קרתגו הייתה עיר גדולה בחוף צפון אפריקה. היא נבנתה על ידי עמים פניים (ים) ומסחר היה חשוב לה. קרתגו שכרה לוחמים שנקראים שכירי חרב. פילים היו גם חלק מהצבא שלהם; פיל הוא חיית ענק שאנשים השתמשו בה בקרב.

המלחמה התחילה בגלל עיר בשם מסינה. אנשי מסינה ביקשו עזרה. גם רומא וגם קרתגו התערבו, וזה החמיר את המצב.

הלחימה הייתה בעיקר בסיציליה ובים סביבה. היו קרבות גם בחופים של צפון אפריקה ובאיים קרובים.

המלחמה נמשכה בשלבים. בתחילה כרתו יישובים בריתות ונלחמו על ערים כמו סירקוסאי ואגריגנטום. אחר כך רומא בנתה צי וניצחה בקרב ימי חשוב. בסוף רומא דחקה את הקרתגים מערבה וסיפחה חלקים מהאי.

בסוף, ב-241 לפנה"ס, קרתגו נאלצה לעזוב את סיציליה. קרתגו החזירה שבויים ושילמה פיצויים של 3,200 כיכר כסף. רומא קיבלה כמה איים שסמוכים לסיציליה. הפיצויים הקשים פגעו בקרתגו והביאו לבעיות פנימיות אחר כך.