המלחמה הפונית השלישית

המלחמה הפונית השלישית התנהלה בין רומא לקרתגו בין השנים 149, 146 לפנה"ס. קרתגו הייתה מושבה פיניקית; הרומאים קראו לתושביה "פונים" (שם לעם). זו הייתה המלחמה האחרונה מסדרת המלחמות הפוניות.

בתום המלחמה השנייה הוטלו על קרתגו הגבלות קשות. אסרו עליה לצאת למלחמה בלי אישור הסנאט הרומי והוגבל צי הספינות שלה. הרומאים חששו מקרתגו שחוזרת להתחזק, וקאטו הזקן חיזק חשש זה כשהסביר כי יש להרוס את קרתגו.
העילה לפריצת המלחמה הגיעה מיום שנומידיה (ממלכה בעלת ברית של רומא) החלה לפשוט על ערי קרתגו. הקרתגים ביקשו אישור מהרומאים להילחם בנומידיה, אך נדחו. כשסיפרו שהתגאו כחופש לאחר ששילמו פיצויים, הקרתגים תקפו את נומידיה ב־151 לפנה"ס. רומא ניצלה זאת והכריזה מלחמה על קרתגו ב־150 לפנה"ס.
הרומאים דרשו שכלי נשק, תבואה וספינות הצי (צי = קבוצת ספינות מלחמה) של קרתגו. אחר כך דרשו דבר נוסף וקיצוני: להרוס את העיר ולהעביר את התושבים לפחות עשרה מיל (מרחק) לתוך היבשה. קרתגו סירבה להיכנע לתנאי זה.

קשה היה לקרתגים להילחם, אבל הם ניסו. כל המשאבים הופנו לייצור כלי מלחמה. עבדות הופעלה לצורכי חימוש, פסלים נמסרו למתכת, ונשים תרמו לעיתים את שיערן לייצור חבלים.
לאחר שחרור חלק מהנשק, הצליחה קרתגו לבנות צי חדש של כ־120 ספינות בתוך זמן קצר.

הרומאים הטילו מצור על קרתגו (מצור = סגירה סביב עיר כדי למנוע כניסות ויציאות). המצור נמשך שלוש שנים. בתחילה נכשלו ניסיונות הרומאים לפרוץ את חומות העיר.
בשנת 147 לפנה"ס נבחר פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס לקונסול (קונסול = שר צבאי ומנהיג פוליטי ברומא). תחת הנהגתו הצליחו הרומאים לפרוץ לחומות. קרבות קשים היו ברחובות, והרומאים שרפו אזורים בשליטת סקיפיו.
לאחר שישה ימי לחימה פנימיים הוגשה כניעה על־ידי המפקד הקרתגי עזרובעל.

ההשלכות על קרתגו היו הרסניות. לפי המקורות, מתוך כחצי מיליון תושבים שרדו רק כ־10%, ורבים מהם נמכרו לעבדות. סקיפיו שרף את העיר עד אפר. סיפור זריעת המלח בקרקע מופיע לראשונה במאה ה‑19, אך אין עליו תמיכה במקורות עתיקים, ולרוב ההיסטוריון מודרני מסרב להאמין בו.
ניצחונה של רומא חיזק את מעמדה ככוח השליט בים התיכון.

בשנת 1985 חתמו ראשי הערים של רומא וקרתגו על הסכם שלום סימבולי, 2,128 שנים אחרי האירועים.

המלחמה קרתה בין רומא לקרתגו בין השנים 149 ל־146 לפני הספירה. קרתגו הייתה עיר של עם פיניקי. הרומאים קראו להם "פונים".

אחרי מלחמה קודמת הוטלו חוקים על קרתגו שלא תצא למלחמה לבד. הרומאים פחדו שקרתגו תחזור להתחזק.
נמידיה הייתה ממלכה שהייתה ידידות של רומא. היא פשטה על ערי קרתגו. הקרתגים ניסו לבקש רשות מהרומאים להילחם, אך לא קיבלו.
הרומאים דרשו לקרתגו לוותר על הספינות שלה ועל הנשק. אחר כך הם דרשו להרוס את העיר ולעבוד את האנשים להתרחק עשרה מיל. הקרתגים סירבו.

הקרתגים ניסו להתארגן למרות הקושי. הם הפכו פסלים למתכות לבניית כלי מלחמה. נשים ועבדים עזרו בעבודות למלחמה. בתוך זמן קצר הם גם בנו צי חדש של כ־120 ספינות.

הרומאים הקיפו את קרתגו במצור. מצור זה אומר שלא אפשרו לאף אחד להיכנס או לצאת. המצור נמשך שלוש שנים. בהתחלה הרומאים לא הצליחו לפרוץ את החומות.
בשנת 147 הגיע מפקד רומאי חשוב בשם סקיפיו אמיליאנוס. הוא הצליח לפרוץ לתוך העיר. קרבות היו ברחובות. אחרי כמה ימים המפקד הקרתגי נכנע.

הרבה אנשים מתו בקרב. רבים שרדו אך נמכרו לעבודה כפויה. רומא שרפה את קרתגו והרסה את בתיה. יש סיפור שאומרים שהרומאים זרעו מלח בשדות, אבל סיפור זה כנראה לא נכון.
הניצחון חיזק את מעמדה של רומא כמעצמה בים התיכון.

בשנת 1985 חתמו ראשי רומא וקרתגו על שלום סימבולי, אחרי אלפי שנים.