המנדט הבריטי

הממלכה המאוחדת קיבלה במנדט (ייפוי כוח של הקהילה הבינלאומית) את האחריות על ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. המנדט אושר בוועידת סן רמו ב‑1920 וקיבל תוקף נוסף מחבר הלאומים ב‑1922. מטרתו הרשמית הייתה לסייע בהקמת "בית לאומי לעם היהודי" לפי הצהרת בלפור (הצהרה בריטית שתמכה ברעיון בית לאומי יהודי), תוך שמירה על זכויות הקהילות הלא‑יהודיות.

הכיבוש הבריטי החל בדצמבר 1917. בתחילה הוחל ממשל צבאי, ואחר כך עבר הממשל לבריטי אזרחי. ב‑1 ביולי 1920 הופסק הממשל הצבאי והנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, החל לכהן. הנסיבות הגאופוליטיות והאינטרסים הבריטים במזרח התיכון השפיעו מאוד על מדיניות המנדט.

הבריטים עודדו עליית יהודים ויישוב של קרקעות בשנים הראשונות, אך עם הזמן הם הגבילו עליה ורכישת קרקעות, בעיקר תחת מדיניות שנודעה כ"ספרים לבנים" (מסמכי מדיניות רשמיים). המתח בין מדיניות המנדט לבין השאיפות הציוניות החריף עם עליית הנאצים ב‑1933 ועם גל פליטי השואה לאחר 1945.

לאחר 400 שנות שלטון עות'מאני נכנסו הבריטים לירושלים ב‑1917. בשנים שלאחר מכן חולקו שטחי המזרח התיכון בין המעצמות, ובוועידת סן רמו ב‑1920 הוענק לבריטניה המנדט על ארץ‑ישראל ועבר הירדן. לפי סעיף 25 של כתב המנדט, עבר הירדן (היום ירדן) הופרד מנהלית והוענק לאמיר עבדאללה.

ב‑1922 כתב המנדט כלל במלואו את הצהרת בלפור. בבירור טכני המנדט נכנס לתוקף במועדים שונים, וב‑1923 הוסדרו הגבולות הסופיים. הממשל הבריטי נוהל בעיקר על ידי פקידים וקצינים בריטים, שלעתים הרגישו נתונים בין המחויבויות השונות שבפניהם.

במהלך שנות ה‑20 נכנסו לארץ כ‑100,000 עולים יהודים. רכישת קרקעות ולעיתים העתקת מעבדי אדמה ערבים הגבירו את המתיחות. הבריטים ניסו לאזן בין דרישות הערבים והיהודים באמצעות מכסות ועליות, אך שתי הקהילות דחו פתרונות מסוימים.

העימותים האלה הובילו למספר גליי אלימות, שכל אחד מהם הוביל לוועדות חקירה ול"ספר לבן" משלו. בתגובה הגנו יהודים בארגון "ההגנה" ובשנים מאוחרות יותר פעלו גם אצ"ל ולח"י כארגוני מחתרת.

המרד הערבי הגדול (1936, 1939) היה גל מרידות ופיגועים של ערביי ארץ‑ישראל נגד הבריטים ובחלקו נגד יהודים. במרד נהרגו מאות אנשים משני הצדדים, והבריטים הגיבו בכוחות גדולים. היישוב היהודי עמד מול דילמה באשר לאופן התגובה; בסופו של דבר התגבשה מדיניות של הגנה פעילה ושיתוף פעולה חלקי עם הבריטים במקומות מסוימים.

במלחמת העולם השנייה שירתו חיילים בריטים רבים בארץ. היישוב היהודי תמך בבריטים והוקמה הבריגדה היהודית ששירתה בצבא הבריטי. חלק מהמחתרות היהודיות שיתפו פעולה עם הבריטים בתחילת המלחמה, אך אוכלו פקודם עם המשך המלחמה והשינויים המדיניים.

בחלקים מהאוכלוסייה הערבית הייתה תמיכה בחלק מהכוחות האויבים של בעלות הברית, ובראשם המופתי חאג' אמין אל‑חוסייני.

לאחר המלחמה התגברו הלחצים על בריטניה לסיים את המנדט. ב‑1946 הוקמה ועדה אנגלו‑אמריקאית שקיימה חקירות והמלצות. בהמשך העבירה בריטניה את הדיון לאו"ם. ועדת אונסקוּפ של האו"ם הציעה תוכנית חלוקה לשתי מדינות עם ירושלים תחת שלטון בינלאומי. עצת החלוקה אומצה ברוב קולות בהחלטת האו"ם 181 ב‑29 בנובמבר 1947.

הבריטים הודיעו שהמנדט יסתיים ב‑15 במאי 1948. ב‑14 במאי הכריז דוד בן‑גוריון על קום מדינת ישראל. במקביל התפתחו עימותים בין יהודים לערבים, שבשלהי המנדט הפכו למלחמה רחבה יותר.

כתב המנדט הכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל וחייב את השלטון לעודד התיישבות יהודית. מערכת המשפט ביססה את עצמה על החוקים העות'מאניים ועל דיני היושר האנגליים (חוק בריטי). מערכות מינהליות, דרכונים ותעודות זהות מנדטוריות שימשו לניהול היום‑יום.

השם הרשמי באנגלית נשאר "Palestine". בארץ השתמשו גם בשמות עבריים וערביים מסורתיים. הממשל חילק את הארץ למחוזות ונפות שנוהלו על ידי מושל ומושל משנה.

השלטון הבריטי השאיר חותם על התשתיות, המשפט והמינהל. מוסדות רבים של היישוב היהודי התגבשו בתקופת המנדט והיוו בסיס למדינה החדשה.

מנדט בריטי, הצהרת בלפור, ועידת סן רמו, חבר הלאומים, חלוקת האו"ם (החלטה 181), המרד הערבי, ההגנה, אצ"ל, לח"י, ספר לבן, 1917, 1948

אחרי מלחמת העולם הראשונה קיבלה בריטניה אחריות על ארץ ישראל. "מנדט" זה הוא תפקיד של מדינה לשמור על שטח עד שיהפוך לשלטון מקומי.

הבריטים נכנסו לירושלים ב‑1917. הם קיבלו את המנדט ב‑1920 ובחבר הלאומים ב‑1922. המטרה הרשמית הייתה לעזור להקמת "בית לאומי לעם היהודי". ההצהרה שקבעה זאת נקראה הצהרת בלפור (הצהרת תמיכה של בריטניה).

הרבה יהודים עלו לארץ בשנות ה‑20. זה יצר חיכוכים עם התושבים הערבים. היו הפגנות ולעיתים אלימות. הבריטים ניסו להגביל עלייה ורכישת קרקעות באמצעות מסמכי מדיניות שנקראו "ספר לבן" (מסמך מדיניות של הממשלה).

בשנים 1936, 1939 פרץ מרד ערבי גדול. המרד כלל תקופות של אלימות ופעולות נגד הבריטים והיהודים.

במלחמת העולם השנייה תמכו רוב היהודים בבריטים. הוקמה הבריגדה היהודית - יחידה שבאה משם כדי להילחם לצד בעלות הברית.

אחרי מלחמת העולם השנייה העומס על הבריטים גדל. האו"ם (ארגון מדינות) הציע לחלק את הארץ לשתי מדינות. ההצעה התקבלה בהחלטת האו"ם ב‑29 בנובמבר 1947.

הבריטים סיימו את המנדט ב‑15 במאי 1948. יום לפני זה, ב‑14 במאי 1948, הוכרזה מדינת ישראל.

הממשל הבריטי הנהיג חוקים, דרכונים ותעודות זהות. השלטון חילק את הארץ למחוזות וניהל בית משפט ומינהל.

המנדט הבריטי שינה את החיים בארץ. הוא השאיר תשתיות וחוקים. הוא גם היה חלק בשלבים שהובילו להקמת מדינות חדשות באזור.