איחוד נסיכויות מולדובה וולאכיה יצר מדינה רומנית חדשה. החוק והמדיניות ביחס ליהודים עברו שינויים תכופים. היהודים ברומניה נאבקו לאורך דורות על קבלת זכויות אזרחיות מלאות.
בתקופת 1848 פורסמה הכרזת איסלאז, שכוללת סעיף שתמך באמנציפציה (מתן זכויות שוות) ליהודים. רבים מהמהפכנים תמכו בתחילה, אך חלקם חזרו בהם.
חוזה פריז קבע זכויות שוות לנוצרים, אך לא הזכיר את היהודים. חוקים שבאו לאחר מכן המשיכו להגביל זכויות פוליטיות ליהודים.
יהודים חיו באזור מאז ימי קדם, אך אוכלוסייתם גודלה במאה ה-19 בגלל הגירה מאימפריות שכנות. רבים התיישבו בערים, והבדלים תרבותיים ולשוניים יצרו מתיחות עם המקומיים.
בחוקת 1866 הוסכם שרק נוצרים יכולים להתאזרח. ניסיונות לשלב יהודים נתקלו בהתנגדות ציבורית ולעתים פרעות. גם אם חלק מהמנהיגים תמכו באמנציפציה, יישומה היה מוגבל ותנודתי.
בבתי הדין הנוצריים הייתה נהוגה שבועת היהודים - טקס משפיל. במשך מאבק ציבורי ויוזמות של רבנים ואינטלקטואלים, נהג זה בוטל רשמית רק בתחילת המאה ה-20.
לאחר המלחמה ולחץ בינלאומי, רומניה התחייבה בוועידת השלום בפריז (1919) לתת זכויות מלאות ליהודים. צו מלכותי משנת 1919 והחוקה של 1923 קידמו התאזרחות ושוויון חוקי.
בשנות ה־20 וה־30 חוקים ומדיניות הפחיתו זכויות מעשיות. חוק מרזסקו (1924) גרם לאובדן אזרחות של קבוצה גדולה. סטודנטים רומנים דרשו 'נומרוס קלאוזוס', מנגנון של מכסות להגבלת כניסתם של יהודים לאוניברסיטאות.
בשנות ה־30 הוחמרה אפליה חוקית. חוקים הפרידו בין אזרחים "אתניים" לרבים אחרים. להגבלות אלה נוספו צעדים להפחתת מקומות עבודה וזכויות אזרחיות.
בשנת 1938 הוצא צו שכלל בדיקה חוזרת של רישומי אזרחות. מחדל ביורוקרטי ודרישות מסמכים קשות הובילו למחיקת אזרחותם של מאות אלפי יהודים.
בשנים 1940, 1941 חוקקו חוקים על פי "דין הדם" (הבחנה על פי מוצא). יהודים הופרו מזכויות, סולקו מהצבא ונדרשו לעבודות כפייה או תשלומים.
בשנים 1940, 1944 עלה לשלטון משטר אנטישמי קיצוני. חוקי החרמה, הגבלות על חופש דת, וסילוק יהודים משירותים ציבוריים הביאו להחרפה דרמטית של מצבם.
בחודשים ובשנים של מלחמת העולם השנייה גורשו רבים מהיהודים לאזורים כמו טרנסניסטריה. שם רבים מתו מרעב, מקור ומחלות. מדיניות הרשויות הרומניות תרמה לפשעי המלחמה נגד היהודים.
לאחר 1944 ובמהלך השלטון הקומוניסטי הוסרו החוקים האנטישמיים. חוקות הקומוניסטיות פסלו אפליה לפי דת או מוצא. יחד עם זאת, השלטון דיכא פעילות ציונית ופעילים נעצרו.
במהלך השנים הרומנים אפשרו עליות לישראל, אך תמורת תשלומים ותנאים כלכליים. עזיבת יהודים הייתה מוגבלת ולעתים יקרה.
לאחר 1989 התבססה רומניה כדמוקרטיה והוחזר חופש דת ושוויון חוקי. בשנים 2000, 2018 חוקים אסרו על ארגונים פשיסטיים והרחיבו את המאבק באנטישמיות.
סיכום רעיוני: המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה היה תנודתי. תקופות של הגבלות ושילוב חלפו זו אחרי זו לפי לחצים פוליטיים, מלחמות והשפעות חיצוניות. הזכויות הרשמיות נתקבלו במאה ה־20, אך המציאות החברתית והחקיקתית נותרה קשה עד אחרי מלחמת העולם השנייה.
במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חיו יהודים ברומניה תחת חוקים קשים.
חלקם קיבלו זכויות, ורובם סבלו מהגבלות ואפליה.
כשהנסיכויות התאחדו נוצר צורך בחוקים אחידים. החוקים לא נתנו זכויות מלאות ליהודים.
שבועת היהודים הייתה שבועה משפילה. במשך שנים רבים נלחמו רבנים ואינטלקטואלים לבטל אותה.
בוועידת פריז הוחלט לתת זכויות ליהודים. ב־1919 ניתנו אזרחויות ולפחות בחוק היה שוויון.
בהדרגה התקשו חיי היהודים. חוקים הפרידו אותם מהחברה. ב־1940, 1941 הורחקו יהודים מהצבא.
במלחמה גורשו יהודים לא ולמקומות אחרים. רבים מתו שם מרעב וממחלות. זהו חלק עצוב מההיסטוריה.
לאחר מלחמת העולם השנייה בוטלו החוקים האנטישמיים. הקומוניסטים נתנו שוויון חוקי, אבל דיכאו פעילות ציונית.
ב-1989 נפסק משטר הקומוניסטי. מאז יש ברומניה חוקים נגד אנטישמיות.
תגובות גולשים