המערכה בבלקן במלחמת העולם השנייה

המערכה בבלקנים

המערכה בבלקנים היא קבוצה של מערכות במלחמת העולם השנייה, שבה פלשו מדינות הציר ליוון וליוגוסלביה. הפלישה האיטלקית ליוון התחילה ב-28 באוקטובר 1940 (מלחמת איטליה, יוון). הכישלון האיטלקי הוביל לכך שהגרמנים נכנסו לזירה באפריל 1941. בתוך ימים נכבשו יוגוסלביה ויוון, והמערכה הושלמה בכיבוש כרתים בראשית יוני 1941.


איטליה של מוסוליני שאפה להקים אימפריה בים התיכון. היא השתלטה על אלבניה באפריל 1939 והחזיקה בה כבסיס לפעולה נגד יוון. אחרי ניצחון גרמניה על צרפת רצה מוסוליני להראות יכולת צבאית ולכבוש שטחים נוספים. מבחינת גרמניה היה חשוב לשמור על שקט בבלקנים כדי להגן על שדות נפט ורצועות תעופה ברומניה, לפני הפלישה לברית המועצות.


ב-28 באוקטובר 1940 הציבה איטליה אולטימטום ליוון. היוונים דחו את האולטימטום, והאיטלקים פלשו. הצבא היווני עמד טוב והדף את המתקפה. היוונים אף העבירו את הלחימה לאלבניה, שם הביסו את האיטלקים. בריטניה שלחה כוחות לעזור, ובתחילת 1941 נשלח חיל משלוח של כ-58,000 חיילים. ניסיונות איטלקיים לפרוץ ב-מרץ 1941 נכשלו.


יוגוסלביה נאלצה לחתום על ברית עם מדינות הציר ב-25 במרץ 1941. בתוך יומיים בוצעה הפיכה צבאית שהובילה לפרישתה מהברית. היטלר זעם והורה על פלישה. ב-6 באפריל 1941 תקפו הכוחות הגרמניים, יחד עם בעלי בריתם, והפציצו את בלגרד. לאחר כעשרה ימים נכנע הצבא היוגוסלבי. הארץ חולקה והוקמו מדינות בובות תחת שליטת הציר.


באותו יום, 6 באפריל 1941, פלשו גם לגרמניה ליוון דרך בולגריה. הגרמנים עקפו קווי הגנה יווניים והקיפו את הכוחות שהיו עסוקים מול האיטלקים. הבריטים ניסו לפנות חיילים דרך הים; כ-50,000 חולצו אך כ-9,000 נלכדו בנמל קלמטה. בסוף אפריל נכנסה גרמניה לאתונה, והכיבוש הושלם.


ב-20 במאי 1941 פתחו הגרמנים פלישת צנחנים לכרתים (מבצע מרקורי). אף על פי שאיבדו אלפי חיילים, כבשו את האי. רבים מהמגינים נלקחו בשבי.


גם לאחר כיבוש השטח נמשכו קרבות נגד הכובשים. במזרח אירופה ובבלקנים פרחו תנועות התנגדות עממיות, שנקראות פרטיזנים, לוחמי מחתרת שנלחמים בכובשים. פעילות זו ריתקה לכוחות גרמנים ואיטלקים מאות אלפים שנדרשו לדכא את ההתנגדות.


בין הכוחות שפעלו בולדו שני זרמים מרכזיים: פרטיזנים בפיקוד טיטו, וצבא הצ'טניקים המלוכנים. הפרטיזנים של טיטו גדלו במהלך המלחמה והפכו לכוח המרכזי. לקראת סוף המלחמה נאמדה כוחם בכ-800,000 איש בארגונים גדולים. הצ'טניקים חלקם שיתף פעולה עם הכובש.


ביוון נרשמה התנגדות רחבה גם כן. האוכלוסייה סבלה מרעב ומדיכוי. יהודים הוגלו למחנות השמדה. תנועות השחרור היו מפולגות פוליטית, והמפגש בין כוחות אלו אחרי המלחמה הוביל למלחמת אזרחים שארכה עד 1949.


לאחר נפילת מוסוליני ב-1943 שלטו הגרמנים באזורי יוון שהוחזקו קודם לכן על ידי איטליה. בעלות הברית ניסו לכבוש את איי הדודקאנס, אך המבצע נכשל. הגרמנים החזיקו באיים עד תום המלחמה.


היסטוריונים נחלקים לגבי ההשפעה של המערכה על מבצע ברברוסה, הפלישה הגרמנית לברית המועצות. יש הטוענים שהפעילות בבלקן עיכבה את הפלישה בכמה שבועות, ושהדחייה השפיעה על הקרב על מוסקבה בחורף. אחרים טוענים שהדחייה נבעה מסיבות לוגיסטיות אחרות, כמו בניית שדות תעופה. במקביל, המאבקים בבלקן הכתיבו מחויבות של כוחות גרמניים שהשפיעה על המאבק במזרח.

המערכה בבלקנים

המערכה בבלקנים הייתה סדרת קרבות במלחמת העולם השנייה. מדינות הציר, במיוחד איטליה וגרמניה, פלשו לבלקנים.


איטליה רצתה להגדיל את השטחים שלה. היא כבשה את אלבניה ב-1939. איטליה חשבה שלשלוט בים התיכון חשוב מאוד לה.


ב-28 באוקטובר 1940 איטליה דרשה מיוון כניסה של חיילים. היוונים סירבו. היוונים לחמו והדפו את האיטלקים. בריטניה שלחה כוחות לעזרה.


ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוגוסלביה. הם הפציצו ערים והכוח היוגוסלבי נכנע.


באותו יום נכנסו הגרמנים גם ליוון דרך בולגריה. הם צליחו לעקוף את ההגנות. כוחות רבים הוסיעו בים והצילו חיילים. האויב נכנס לאתונה בסוף אפריל.


ב-20 במאי 1941 נאבקו גרמנים וכוחות בריטים על כרתים. הגרמנים נחתו באוויר בזהוּת צנחנים. הם לקחו את האי לאחר קרב קשה.


אחרי שניצחו הצבאות הסדירים, התפתחו תנועות התנגדות. פרטיזנים הם לוחמי מחתרת שנלחמו בכובשים. במקומות רבים זה עזר לעכב את הכובש.


שם הופיעו שני צדדים עיקריים: הפרטיזנים של טיטו, והצ'טניקים. הפרטיזנים גדלו והפכו לכוח גדול. אחרי המלחמה טיטו נשאר מנהיג יוגוסלביה.


ביוון היו קשיים גדולים בזמן הכיבוש. אנשים סבלו ורבים מתו מרעב ומרדיפות. לאחר המלחמה פרצה מלחמת אזרחים קצרה יחסית.


כשאיטליה נכנעה ב-1943, הגרמנים תפסו את האיים שבים. בעלות הברית ניסו לכבוש את האיים והפסידו. הגרמנים החזיקו באיים עד סוף המלחמה.