הנפקה בבורסה היא פעולה לגיוס הון על ידי הצעה לציבור של ניירות ערך (מסמכים פיננסיים שמייצגים בעלות בחברה או חוב). בישראל החוק מכנה זאת "הצעה לציבור". ניתן להנפיק מניות, איגרות חוב (אג"ח - הלוואה שקיבלת מהמשקיעים), אופציות או שילוב מהם. לפעמים ההצעה יוצאת מהמנפיק עצמו, ולפעמים מבעל מניות קיים שמוכר לציבור דרך הבורסה; הנפקה כזו בשוק המשני פחות שכיחה.
הנפקה עשויה להיות ראשונה או נוספת. הנפקה ראשונה לציבור (IPO) היא ההנפקה המתחילה שממירה חברה פרטית לחברה ציבורית. חברות שכבר נסחרות יכולות להנפיק ניירות ערך נוספים או להרחיב את סוגי הניירות שביד הציבור.
בהנפקת מניות המנפיק מגייס כסף תמורת חלק בבעלות. בהנפקת אג"ח המנפיק מקבל הלוואה שעליו להחזיר עם ריבית; לעיתים האג"ח מובטחים בנכסים של החברה.
לפני הצעה לציבור חייבים לפרסם תשקיף (מסמך מקיף שמסביר על החברה, הנתונים הכספיים והסיכונים). התשקיף דורש אישור הגופים המוסמכים, בדרך כלל הרשות לניירות ערך. מטרת התשקיף היא גילוי נאות למשקיעים. דרישות התוכן נקבעות בתקנות; הכנתו ארוכה ועלולה לארוך חודשים ולווסת את מועד ההנפקה.
שורש נ־פ־ק בארמית קשור להוצאה: נָפַק, יצא. הביטוי "מאי נפקא מינא" פירושו "מה יוצא מזה?", כלומר, מה ניתן להסיק.
בחלק גדול מההנפקות עובדים עם חתמים (גופים פיננסיים שמבטיחים את ההנפקה). החתם מקבל תפקיד שיווקי וגם מהווה רשת ביטחון: אם הציבור לא קונה את כל הניירות, החתמים יקנו את העודף. אין חובה לחיתום, אבל הוא מקובל.
לעיתים מנהלת קונסורציום של חתמים מארגנת את ההנפקה. היא מסייעת בהכנת התשקיף, מתכננת את מבנה ההנפקה ועורכת את מסע השיווק. משקיעים פוטנציאליים עיקריים הם בנקים, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות ומנהלי השקעות. חלק מההנפקות כוללות מכרז מוקדם למשקיעים מוסדיים.
החתמים חשופים לאחריות על תוכן התשקיף. לכן הם מבצעים בדיקות חשבונאיות ומשפטיות, באמצעות רואי חשבון ועורכי דין. שירותי מנהל הקונסורציום כוללים גם ריכוז והפצה של הניירות.
תשקיפי מדף נותנים הקלות ומאפשרים גמישות בגישה לשוק. הם גם הגדילו את התופעה של הנפקות ללא סיוע חיתום, שבהן שירותי החיתום מצטמצמים בעיקר לשיווק.
לפי הנחיית הרשות לניירות ערך, חברה שמוציאה הנפקה ראשונית חייבת לרשום לפעילות מסחרית את ניירות הערך שהוענקו למשקיעים מוסדיים בהנפקה פרטית, ולפרסם על כך תשקיף עליו חתומים החתמים המתמחרים.
הנפקה היא דרך לגייס כסף על ידי מכירת ניירות ערך. ניירות ערך הם מסמכים שמייצגים בעלות בחברה או הלוואה שהיא קיבלה.
חברה יכולה למכור מניות. מניה נותנת חלק בבעלות. היא גם יכולה למכור איגרות חוב (אג"ח). אג"ח היא הלוואה שהחברה מחזירה עם ריבית.
כשמנפיקים לציבור חייבים לפרסם תשקיף. תשקיף הוא דוח שמסביר על החברה, הכסף שלה והסיכונים. הרשות לניירות ערך בודקת ומאשרת את התשקיף. זה לוקח זמן.
השם מגיע מהשורש נ־פ־ק שמשמעותו "להוציא" או "לצאת". הביטוי "מאי נפקא מינא" שואל מה יוצא מזה.
חתם הוא גוף פיננסי שחושב על השיווק. החתם יכול להבטיח שימכרו את הניירות. אם הציבור לא קונה, החתם לקנות חלק שלא נמכר. החתמים גם בודקים את התשקיף יחד עם רואי חשבון ועורכי דין.
יש גם תשקיפי מדף. הם מאפשרים לחברות להנפיק בקלות יותר בעתיד.
תגובות גולשים