ההסכם נחתם ב-27 באוגוסט 1689 בעיר נרצ'ינסק. הוא היה ההסכם הראשון בין רוסיה וסין.
הצדדים היו פיודור גולובין (שליח הצאר פיוטר הגדול) וסונגגוטו (שליח הקיסר קאנגשי). ההסכם סיים עימות שהתרחש בין 1683 ל-1689.
הסינים חששו מברית אפשרית בין הרוסים לבין דזונגרים, המונגולים המערביים (כיום נקראים קלמיקים). לכן הציעו הסכם אי-התקפה. במשא ומתן סייעו ישועים, כמו ז'אן-פרנסואה ז'רביון ותומאש פריירה; ישועים הם נזירים נוצרים ששימשו כיועצים ומתורגמנים.
ההסכם קבע את הגבולות ותנאי המסחר. הוא נכתב ברוסית, במנצ'ורית ובלטינית, ויש הבדלים בין הגרסאות בשפות אלו. לא נוצרה גרסה רשמית בסינית.
בתנאי ההסכם רוסיה ויתרה על גישה לים יפן ועל מבצרים על נהר האמור. באמצע המאה ה-19, במהלך מלחמת האופיום השנייה, ניצלה רוסיה את חולשת סין וחזרה וקיבלה חלק מהשטחים ההם בחוזה אייגון (1858) ובחוזה פקין (1860).
ההסכם נחתם ב-27 באוגוסט 1689 בעיר נרצ'ינסק. זה היה ההסכם הראשון בין רוסיה לסין.
הצדדים היו פיודור גולובין מטעם רוסיה וסונגגוטו מטעם סין. ההסכם סיים עימות שנמשך כמה שנים.
במשא ומתן עזרו ישועים. ישועים הם נזירים נוצרים שעזרו לדבר ולתרגם.
ההסכם קבע גבולות וסחר. רוסיה איבדה גישה לים יפן ולמבצרים ליד נהר האמור.
מאוחר יותר, באמצע המאה ה-19, רוסיה קיבלה חלק מהשטחים האלה בחזרה בחוזה אייגון (1858) ובחוזה פקין (1860).
