הסתה היא ניסיון לשכנע אדם או קבוצה לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. שידול הוא שכנוע של אדם בודד, וההסתה היא פנייה לציבור רחב.
במדינות רבות חוקים מגדירים ניסיון להסתה כעבירה גם אם הפשע לא בוצע. בארצות הברית המושג solicitation (שידול) יכול לחול גם אם העבירה לא התרחשה. בחלק מאירופה משתמשים במונח incitement (הסתה) כאשר העבירה לא בוצעה, ובמאמרים על קשר פלילי אם היא בוצעה.
כדי להרשיע בהסתה צריך להראות שתי נקודות מרכזיות: הראשונה, שיש סבירות אובייקטיבית שהדיבורים עלולים להניע למעשים; השנייה, שהמתבטא כוון במפורש לתוצאה הפלילית שרצה להשיג.
דברי שטנה הם מסרים שמורידים מערכם של אנשים או קבוצות על בסיס גזע, דת, לאום או נטייה מינית. זה יכול להיות נאום, קריקטורה, סרט או טקסט שמעודד שנאה או אלימות. דמוניזציה היא סוג של דברי שטנה שבו מושא השנאה מוצג כלא-אנושי. במדינות רבות דברי שטנה נחשבים להסתה גם בלי קריאה מפורשת לאלימות.
דוגמה קיצונית היא השימוש בדברי שטנה בגרמניה הנאצית, שהוביל לאלימות רחבת היקף ולתוצאה ההיסטורית הנוראית ביותר נגד יהודים.
בחוק העונשין נקבע שהעונש על שידול לעשות עבירה הוא מחצית העונש על העבירה עצמה. בחוק למניעת השמדת עם נקבע כי הסתה להשמדת עם דומה בעונשה להשמדת עם. ישראל הצטרפה לאמנת האו"ם למניעת השמדת עם ב-1949, וכנסת קיבלה חקיקה בנושא ב-1950.
סעיף בחוק קובע עונש חמור על הסתה להשמדת עם, ובנסיבות מסוימות העונש יכול להיות מוות או מאסר ארוך. עבירות אלה אינן מתיישנות ויכולות לחול גם על מעשים שבוצעו מחוץ לישראל.
הצטרפות ישראל לאמנה של האו"ם ובהמשך חקיקה ישראלית העניקו הגדרה ועונשים ספציפיים להסתה להשמדת עם.
בפסיקה הישראלית נרשמו שינויי פרשנות. פסק דין אלבה (1996) הרחיב את תחולת העבירה. אחר כך פסק דין ג'בארין הגביל את תחולת עבירת ההמרדה לגבי דברי שבח וקריאה לאלימות בהקשר לארגון טרור. החלטות אלה הובילו לזיכויים ולביטול הרשעות במקרים מפורסמים.
עקב הרגישות מול חופש הביטוי, המשטרה לרוב זקוקה לאישור פרקליטות לפתוח בחקירה בהסתה. עם זאת, הנחיות מ-2004 אפשרו לחקור מקרים של קריאה מפורשת לאלימות מול קהל בלי אישור פרקליטות. כאשר הקריאה היא באמצעי התקשורת או מרומזת, נדרש אישור.
היועץ המשפטי קבע ששימוש בחוק חייב להיות מוגבל למקרים קיצוניים. במכתבו מ-2005 ציין היועץ כי מספר סיסמאות פוליטיות אינן מהוות הסתה.
דוגמאות לאכיפה: ב-2012 נגזרו שלוש שנות מאסר על אימאם שהורשע בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור. ב-2015 הושת עונש על מנהל תנועה פוליטית בגין פרסומי הסתה בפייסבוק.
היו טענות לגבי תכנים שבהם נראות מילים או חומר שמקדמים שנאה כלפי ישראל או יהודים, כולל בספרי לימוד ובמדיה. משנת 1998 פועל מכון ממרי שמנטר פרסומים בערבית ובפרסית ומזוהה בביקורת על אג'נדה. משנת 2009 משרד לנושאים אסטרטגיים בחן תכנים של הרשות ומצא מסרים חוזרים המקדמים דמוניזציה ושנאה נגד ישראל.
דו"חות שונים מצביעים על מקרים כמו בתי ספר שנקראו על שם מחבלים, ודיווחים על קבלת תרומות חיצוניות שהובילו לדרישות להחזרת כספים.
ישראל מגיבה באמצעי הסברה בינלאומיים ולעיתים בסגירות אמצעי תקשורת העוסקים בהסתה.
ב-2020 הוקם "הפייק ריפורטר" על ידי חוקרים ואקטיביסטים. המיזם חוקר דיסאינפורמציה, שיח שונא והסתה ברשת. הוא מפרסם תחקירים, חושף אירועים של ארגון לינצ'ים ופעילויות השפעה, ופועל להגביר רגולציה נגד פרסומים מזיקים.
עבירת ההסתה שנויה במחלוקת. במשטרים טוטליטריים השתמשו בה כדי לדכא מתנגדים. בין אנשים שהורשעו בעבר בעוון הסתה היו אישים כמו נתן שרנסקי והוגים פוליטיים שנאבקו בריבונות השלטון. בדמוקרטיות מקפידים לשריין את חופש הביטוי ומנסים לאזן בין מניעת נזק לבין חופש הביטוי.
הסתה היא ניסיון לשכנע אחרים לעשות דבר רע. שידול זה לשכנע אדם אחד.
במדינות יש חוקים שאוסרים על הסתה. מי שמסית עלול להיענש.
דברי שטנה הם מילים או תמונות שפוגעות בקבוצה בגלל צבע עור, דת או עדה. זה עלול לגרום לשנאה.
דמוניזציה פירושה שמציגים אנשים כלא-אנושיים. זה מסוכן.
יש חוקים נגד הסתה, כולל חוק נגד הסתה להשמדת עם. ישראל חתמה על אמנה בינלאומית ב-1949.
החוק יכול לתת עונשים כבדים במקרה של הסתה מסוכנת.
המשטרה והפרקליטות בודקות מתי לפתוח בחקירות על הסתה. יש כללים שיחריפו את הנושא בגלל חופש הביטוי.
לפעמים אנשים נדונו על הסתה. למשל, נשפטו אנשים שפרסמו קריאות תומכות באלימות.
יש מי שמציין כי פרסומים בחינוך ובתקשורת ברשות מקדמים שנאה נגד ישראל. יש גם ארגונים שמנתחים את התכנים אלה.
ישראל מגיבה בכך שהיא מסירה או חוסמת פרסומים מסוכנים מדי.
אנשים הקימו מיזמים כדי לגלות שקרים ושיח שונא. דוגמה היא "הפייק ריפורטר" שהוקם ב-2020.
המטרה היא לעצור הפצת שקרים והסתה ברשת.
הסתה עלולה להוביל לפגיעה באנשים. לכן יש חוקים ולמי שבוחרים להגן על זכות הביטוי.
חשוב לדבר בכבוד ולבדוק מידע לפני ששולחים אותו.
