העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר החלה בסוף שנות ה-80, עם פתיחת הגבולות בתקופת מיכאיל גורבצ'וב. רוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. במשך גל זה עלו מאות אלפים, ובתחילת 2000 הגיע העולה המיליון.
לפני ההתפרקות יציאה מרוסיה נדרשה אישור הק.ג.ב. (שירות הביטחון הסובייטי). בקשות נדחו לעיתים קרובות, והמאושרים נאלצו לוותר על האזרחות הסובייטית ולשלם כסף. נכסים כמו דירות היו ברובם בבעלות המדינה, ולכן רבים איבדו רכוש. אחרי קריסת ברית המועצות בוטלו החוקים המפלים, ומעמד הרכוש ואזרחות הפך לתלוי בחקיקה של המדינות החדשות.
ארצות שונות פתוחות לקליטה: ארצות הברית הקטינה את פניה לעולים בתחילת 1990, בעוד ישראל קיבלה אותם ללא תנאים. גם גרמניה קיבלה יהודים במסגרת תוכנית שיקום הקהילה היהודית שלה. למרות אפשרויות רבות, רובם בחרו לעלות לישראל.
הגל קרוי לעתים "העלייה הרוסית", כי רוב העולים דיברו רוסית. רבים הגיעו מרוסיה ואוקראינה, וכן ממדינות כמו אוזבקיסטן, גאורגיה ובלארוס.
רוב העולים היו אשכנזים; מיעוטים כללו יהודים הרריים, בוכרים וקבוצות קטנות אחרות. חלק מהעולים לא היו יהודים על פי ההלכה, כלומר, לא נחשבים יהודים לפי חוקי הדת היהודית (לרוב כי אמא לא הייתה יהודייה). חוק השבות כלל גם את "סעיף הנכד" שמאפשר עלייה לצאצאי יהודים. בשנות ה-90 כ-30% מהעולים לא היו יהודים לפי ההלכה; שיעור זה עלה בשנים מסוימות.
נושאים דתיים יצרו קונפליקטים, למשל לגבי קבורה של חיילים שאינם יהודים לפי ההלכה. הופקו פתרונות מעשיים, כמו חלקות קבורה נפרדות והמנגנונים להקל על גיור במקרים מסוימים.
העולים היו בעלי שיעור השכלה גבוה יחסית. אחוז גדול מהם כיהן במקצועות "הצווארון הלבן" במדינות המוצא. בקרב עולי שנות ה-90 שיעור בעלי 13 שנות לימוד ומעלה הגיע ל-55%. עם זאת, כמה שנים אחרי העלייה היתרון ההשכלתי שלהם נחלש, בגלל בעיות בשפה ובשילוב מקצועי.
המדינה סיפקה לכל משפחה "סל קליטה" כספי לשנה הראשונה. זה איפשר בחירת מקום מגורים, אך סכום המענק אפשר שכירת דירות רק בשכונות זולות ובפריפריה. הרשויות ניסו לעודד התיישבות בפריפריה, בעוד משפחות עם אמצעים עברו למרכזי הערים.
הגל המהיר גרם למחסור בדיור וגידול במחירי הדירות. נבנו מאות אתרי קרוואנים; כ-27,000 קרוואנים הוצבו בישראל. אתר הקרוואנים הגדול ביותר היה בבאר שבע, "נחל בקע".
חלק מהעולים התמקמו בפריפריה, וחלקם במרכז, בעיקר גוש דן. אסטרטגיות ההגירה של העולים כללו היבדלות (שמירה על תרבות המוצא) והשתלבות (השתתפות בחברה הישראלית תוך שמירה על מסורות). היו גם דפוסים של סגרגציה לימודית, נטייה לעסוק בתחומים טכניים או יישומיים.
העולים הקימו מפלגות משלהם. "ישראל בעליה" בראשות נתן שרנסקי זכתה להצלחה בתחילת הדרך, ולאחר מכן דעכה. אביגדור ליברמן הקים את "ישראל ביתנו", שהפנתה קהל עולים אל מרכז הימין. בחלק מהבחירות עולי חבר המדינות השפיעו באופן משמעותי על תוצאות הקולות.
שירות צבאי סדיר תרם רבות להשתלבות צעירים. ב-2009 כ־77% מהמשרתים מציינים כי רצו להתגייס, ו-83% הביעו שביעות רצון משירותם. כ-37% מהגברים שירתו בתפקידי לחימה.
נוצרה תרבות רוסית-ישראלית מובחנת. פיתחו עיתונות וטלוויזיה ברוסית, ומופעים בעברית וברוסית (למשל תיאטרון גשר). הופיעו גם חנויות עם מוצרי מזון מהארץ המקורית, מה שיצר מתחים עם קהילות דתיות בגלל מכירת בשר לא כשר.
העולים השתלבו בכוח העבודה. רבים נכנסו להיי-טק ולבנייה. במשך השנים שכרם התקרב לזה של הישראלים הותיקים, ובקבוצות גיל מסוימות אף עלו עליו.
העלייה הביאה לירידת כשרונות בשחמט ובדוגמנות. בין השמות הבולטים בולטים שחמטאים ומודלים שהשפיעו על הספורט והאופנה בישראל.
חלק מהעולים חזרו להגר למדינות אחרות. מספר היורדים מוערך בכ־150,000, בעיקר צעירים שמחפשים אפשרויות כלכליות בחו"ל.
בתחילה קיבלו העולים בברכה. בהמשך צצו חששות סביב מקומות עבודה, שיעור הלא-יהודים לפי ההלכה وانتשר סטריאוטיפים שליליים. יחד עם זאת, רבים הצליחו להשתלב ולהשפיע בתחומים מקצועיים, תרבותיים ואקדמיים.
"דור 1.5" הם ילדים ועולים שהגיעו בגיל צעיר. הם גדלו בישראל ומנהלים שיח על זהות והשתלבות. בשנת 2022 שודרה סדרת דוקו על דור זה בשם "דור אחד וחצי".
בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 הרבה אנשים מהמדינות של ברית המועצות עברו לישראל. זה קרה אחרי שפתחו את הגבולות.
לפני זה היה קשה לצאת. ה־KGB (המשטרה החשאית) אישר או סירב ליציאה. מי שקיבל אישור לעזוב לפעמים איבד את החזקה בדירה ובאזרחות.
ארצות שונות קיבלו את המהגרים. ארצות הברית צמצמה כניסות, וישראל קיבלה אותם בשמחה. גם גרמניה קיבלה יהודים.
רבים עלו מרוסיה ואוקראינה. הרבה דיברו רוסית. היו גם עולים ממדינות אחרות של הברית.
חלק מהעולים לא נחשבו יהודים לפי דיני הדת (כי האם לא הייתה יהודייה). חוק השבות אפשר גם לצאצאים של יהודים לעלות.
נוצר מחסור גדול בדירות. הקימו אתרי קרוואנים עם אלפי יחידות דיור, למשל בבאר שבע.
הרבה עולים היו משכילים ועבדו במקצועות ידע. כמה נכנסו להיי-טק ולבנייה. אחרי כמה שנים שכרם השתפר.
נוצרה גם תרבות ברוסית בישראל. הופיעו עיתונים וטלוויזיה ברוסית. נפתחו חנויות עם אוכל מהארץ שלהם.
צעירים רבים רצו להתגייס ולשרת בצה"ל. השירות עזר להם להשתלב ולהרגיש חלק מהחברה.
חלק מהעולים הקימו מפלגות. גם היו אנשים שעזבו את ישראל שוב לחו"ל. בסך הכל, העלייה הביאה למדינה הרבה רופאים, מהנדסים ואמנים.
"דור 1.5" הם ילדים שעלו והתחנכו כאן. הם מדברים עברית ומרבים לשוחח על זהות ושייכות.
