העתק

בגאולוגיה, העתק (שבר) הוא סדק בסלעי קרום כדור הארץ שנוצר מלחצים וגורם לתזוזה של גושי סלע משני צדי הסדק. אורך מישור השבירה יכול להיות מסנטימטרים עד מאות קילומטרים, וכך גם גודל התזוזה בין הגושים.

תזוזה יכולה להיות זחילה איטית ומתמשכת, או סדרת קפיצות מהירות שמתרחשות במשך שניות. הפסקות בין הקפיצות נגרמות מהחיכוך בין הגושים. החיכוך הסטטי גדול יותר מהחיכוך הקינטי, ולכן ברגע שהשבר מתחיל לזוז ההתנגדות קטנה והוא עלול להמשיך לזוז יותר. רוב רעידות האדמה נגרמות מתופעה זו.

לעיתים יש חגורת העתקות, אזור רחב שבו מצויים רבים מהעתקים. חלקים מסוימים של כדור הארץ עשירים בהעתקים, בעוד אחרים כמעט שאינם מכילים שברים. לעתים שכבת סחף עבה מסתירה העתק מתחתיה. התזוזה עשויה להחליק את פני מישור השבירה או לרסק את הסלע לנקבוביות דקה, וכתוצאה נוצרת ברקצייה של שבר (גושי סלע מרוסקים) או חומר דק־גרגירי.


מישור השבירה יכול להיות מאונך, מאוזן או נטוי. את נטיית המישור מודדים בשני ערכים: כיוון המישור (strike), הקו האופקי שבו מישור השבירה חותך מישור אופקי דמיוני; ונטיית המישור (dip), הזווית של הנטייה ביחס לאופקי. גושי הסלע יכולים לנוע בתנועה קווית, תנועה ישרה יחסית זה לזה, או בתנועה סיבובית, שבה גם הזווית ביניהם משתנה. גוש העילי נקרא גוש תלוי (הסלע שמעל לשבר) והגוש התחתי נקרא גוש בסיס (הסלע שמתחת).


הסיווג מבוסס על זווית הנטייה והמכניזם של התנועה. יש שלושה סוגים עיקריים:


בתקלות אנכיות התנועה היא כלפי מעלה או כלפי מטה במקביל למישור השבירה.


כאן רוב התזוזה היא אופקית, לאורך מישור שבירה שעומד לרוב מאונך. סוג זה נגרם ממתח משיק. העתק סן אנדראס בקליפורניה הוא דוגמה חשובה; מעריכים שהוא התזוז כ-400 ק"מ מאז היווצרותו, והוא יצר בין היתר את רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, כאשר חלה תזוזה של כמה מטרים בין הגושים. מבחינים בין העתק ימני לעתק שמאלי על פי כיוון ההנעה הנתפס מצופה על אחד הגושים.


במקרים אלה התנועה משולבת, גם אופקית וגם אנכית.


המכון הגאולוגי בארה"ב מסווג העתקים רביעוניים לפי הסיכון לפעילות מחודשת: דרגה A, עדויות חזקות לקיום העתק פעיל; דרגה B, עדויות קיימות אך חלשות יותר או מועטות עומק; דרגה C, ראיות לא מספקות; דרגה D, אין העתק טקטוני, או שמדובר בתופעות לא טקטוניות.


שילובים של כמה העתקות יוצרים לעיתים מבנים גאולוגיים מורכבים. מבנים אלה משנים את התבקעות הסלעים ויכולים להשפיע על נוף וזרימת מים תת־קרקעית.

העתק (שבר) הוא סדק בסלעים בעולם שמתפתח בגלל לחצים. מישור השבירה הוא המקום שבו הסדק עובר.

הסדק יכול להיות קטן או ארוך מאוד. שני חלקי סלע בצדדים יכולים לזוז זה מול זה. התנועה יכולה להיות איטית או בקפיצות מהירות. הקפיצות גורמות לרעידות אדמה, כלומר הלחישה או הרעדת הקרקע.


מישור השבירה יכול לעמוד ישר או להיות נטוי. כיוון המישור אומר לאן חוצה הקו. נטיית המישור אומר בזוית כמה הוא יורד. הסלע שמעל השבר נקרא גוש תלוי. הסלע שמתחת נקרא גוש בסיס.


יש שלושה סוגים עיקריים:
- העתק אנכי: אחד הגושים עולה והשני יורד.
- העתק אופקי: שני הגושים מחליקים זה ליד זה. דוגמה מפורסמת היא העתק סן אנדראס בקליפורניה. שם הסתובבו הגושים ביחס זה כמה קילומטרים במשך מיליוני שנים.
- העתק אלכסוני: יש גם תנועה למעלה ולמטה וגם תזוזה לצד.


יש דירוגים שאומרים אם העתק עלול לזוז שוב ולגרום לרעידה. דרגה A מסומנת כשיש עדויות חזקות שיכול לקרות רעידת אדמה מחודשת. דרגות אחרות מראות פחות עדויות או שאין סיכון רחב.


כשיש הרבה שברים קרובים זה לזה הם יוצרים מבנים מיוחדים בקרקע. מבנים אלה יכולים לשנות את פני השטח ולעזור להבין היכן יהיו רעידות אדמה בעתיד.