הפסיון של ישו

הפסיון של ישוע (בלטינית: Passio Christi, מהמילה היוונית παθεῖν: סבל) הוא המסכת של ייסוריו בדרך אל הצליבה. האירוע התרחש בירושלים, במסלול שמכונה ויה דולורוזה.

הפסיון מופיע בכל ארבע הבשורות של הברית החדשה. התיאור כולל את מעצרו של ישוע לאחר הסעודה האחרונה, חקירתו על ידי הסנהדרין (מושג: מועצה יהודית של מנהיגים דתיים), משפטו בפני המושל הרומאי פונטיוס פילאטוס, צליבתו, מותו ביום שישי וקבורתו. הבשורות מדברות גם על תחייתו של ישוע כעבור שלושה ימים, ביום ראשון.

הברית החדשה מתארת ניסיון של פילאטוס לשחרר את ישוע בגלל מנהג של שחרור אסיר לטובת חג. המחקר המודרני מציין שאין עדויות חזקות שמנהג כזה אכן התקיים. בחלק מהבשורות מסופר על הכתרתו של ישוע בכתר קוצים ועל צליבתו לצד שני גנבים.

למותו ותחייתו של ישוע משמעות מרכזית לנצרות. מותו ותחייתו הפכו לעקרונות האמונה. מסורת מסוימת רואה במותו כמסירת חטאי האנושות על ידי קורבן מרצון.

הכתבים הנוצריים המוקדמים, ובפרט אגרות פאולוס ומספר מעשי השליחים, מדגישים את המוות והתחייה יותר מהפעילות היומיומית של ישוע. בקרדואים הראשונים, כמו נוסח ניקיאה (325 לספירה), נזכרים בעיקר לידתו, צליבתו ותחייתו. כבר מהמאה הרביעית, עם הפיכת הנצרות לדת מותרת, מוקדי הפסיון בעיר הקודש הפכו לאתרים חשובים. הלנה, אם הקיסר קונסטנטינוס, תרמה לזיהוי האתר ולבניית כנסיות באתרים אלו.

הפסיון היווה מקור השראה רב לאמנות. במוזיקה הקלאסית בלטו יצירות כמו המתאוס פסיון (הפסיון לפי מתי) והיוהנס פסיון (הפסיון לפי יוחנן) של יוהאן סבסטיאן באך, וכן יצירות של פרגולזי. באמנות הפלסטית עסקו בו אמנים חשובים, למשל ג'וטו ודוצ'ו.

מאז ימי הביניים הועלו באירופה מחזות פסיון, הצגות דרמטיות של הייסורים האחרונים של ישוע. מחזות אלה הדגישו לעיתים את תפקידם של היהודים במסירתו של ישוע, ובכך חיזקו דעות אנטישמיות. דוגמה מפורסמת היא מחזה הפסיון באוברמרגאו שבבוואריה. המחזה שם מופק מאז 1634, נמשך כארבע עד שבע שעות ומשתתפים בו אלפי שחקנים. בקראת המילניום של שנת 2000 נערכו דיונים על שינויים בקטעים שנחשבו אנטי-יהודיים.

עם התפתחות הקולנוע והטלוויזיה הגיע נושא הפסיון למסכים. המחזה הוסרט לראשונה בסוף המאה ה-19, ונוצרו סרטים קלאסיים כמו "בן חור". סרטים מודרניים רבים הציגו את הפסיון, כולל סרטו השנוי במחלוקת של מל גיבסון משנת 2004.

הפסיון של ישוע (פסיון = סבל) הוא סיפור הייסורים בדרך אל הצלב. המסלול נקרא ויה דולורוזה.

בארבע הבשורות של הברית החדשה יש את סיפור המעצרים והמשפט. ישוע נעצר אחרי ארוחה חשובה. קבוצה יהודית בשם סנהדרין (סנהדרין = מועצה של מנהיגים דתיים) חקרה אותו. הוא הובא לפני פילאטוס (פילאטוס = המושל הרומאי) ונידון למוות על הצלב. הוא מת ביום שישי וקברו אותו. לפי הבשורות, ישוע קם לתחייה אחרי שלושה ימים ביום ראשון.

למותו ותחייתו של ישוע יש משמעות גדולה לנוצרים. מאמינים רבים רואים בכך דרך לקבל מחילה וחיים חדשים.

נושא זה עורר אמנים. מוזיקאים כתבו יצירות על הפסיון. המלחין באך כתב יצירות ידועות על הייסורים של ישוע. גם ציירים כמו ג'וטו ציירו את האירועים.

מאז ימי הביניים אנשים העלו הצגות של הפסיון. אלה נקראו מחזות פסיון. הצגות כאלה חיזקו לפעמים דעות רעות נגד יהודים. דוגמה גדולה היא ההצגה בכפר אובראמרגאו שבגרמניה. היא מועלת כבר מאז 1634, ושחקנים רבים משתתפים בה. גם הקולנוע הראה את הסיפור, כולל סרטים מפורסמים מאוד.