הפרעת גוף דיסמורפית

הפרעת גוף דיסמורפית (Body dysmorphic disorder, BDD) היא הפרעה מהתחום של הפרעות טורדניות-כפייתיות. אנשים הסובלים ממנה מוטרדים בצורה מוגזמת ממאפיין חיצוני שהם תופסים כפגם. לעיתים הפגם הוא קטן או בכלל לא קיים, אבל הוא תופס חלק גדול מהמחשבות והרגשות שלהם. רבים חשים שבגלל הפגם הם דחויים, ומפחדים מביקורת או לעג. לעתים דווקא מראה אטרקטיבי מקשה, כי תשומת לב ומחמאות מזכירות לאדם את ההשפעה של המראה על אחרים.

התסמינים כוללים מחשבות טורדניות על המראה, בדיקות רבות במראה, איפור כבד או הימנעות ממראות. יש גם חיכוך או חיטוט בעור ושיער, לבישת בגדים להסתיר אזורים, הימנעות חברתית וחרדה מפני אירועים חברתיים. חלק מההתנהגויות הן כפייתיות, חוזרות שוב ושוב למרות שהן לא מפחיתות את החרדה לאורך זמן.

המטופל נותן לפגם לכאורה מקום מרכזי בחייו. יש ציפיות לא פרופורציונליות מניתוחים פלסטיים שיסדרו הכל. כשציפיות אלה לא מתממשות, המצב הנפשי עלול להחמיר.

נפוץ לבדוק מראות, להשוות את המראה לאחרים, לכסות או להסתיר חלקים מהגוף. יש מקרים של חיפוש אחרי ניתוחים וקוסמטיקה, לעיתים חוזרת ונשנית. חלק מבצע פעולות מסוכנות בעצמו, כמו שאיבת שומן או הזרקות לא מקצועיות.

לפי DSM-5 יש עיסוק בפגם שאינו נראה או נראה שולי לאחרים. העיסוק מלווה בהתנהגויות חוזרות ומפגע בתפקוד בחיי היומיום. יש לשלול הפרעות אחרות כמו הפרעות אכילה, חרדת מחלה או הפרעות פסיכוטיות.

ההפרעה שונה מדאגות רגילות על מראה, כי העיסוק הוא טורדני וחזק. היא שונה מהפרעות אכילה שממוקדות במשקל. יש חפיפות עם OCD וחרדה חברתית, אך האופי שונה לפי מוקד הדאגה.

הפרעה זו יכולה להופיע יחד עם דיכאון, OCD וחרדה חברתית. במחקרים 76% מהסובלים חוו דיכאון קליני בשלב מסוים. כ־36% חוו אגורפוביה וכ־32% גם OCD. כ־80% חוו מחשבות אובדניות, ושיעור ההתאבדויות גבוה משמעותית מהאוכלוסייה הכללית.

השכיחות מוערכת ביותר מ-2.4% מהאוכלוסייה. קיימת תת-אבחון ניכר. חלק מהמנתחים הפלסטיים מודעים ל-BDD ודוחים ניתוחים כשיש חשד.

ההפרעה מתחילה לרוב בנעורים. פנייה לרופאים ותביעות לניתוחים חוזרות עלולות להתרחש, אך ניתוחים כמעט תמיד אינם פותרים את הבעיה.

הגורמים המדויקים אינם ברורים. אצל חלק מהאנשים מתפתחת ההפרעה אחרי תשומת לב מוגברת למראה, או בגלל חינוך וסביבה שמדגישים מראה חיצוני.

טיפול משלב תרופות וניסוי בטיפול קוגניטיבי‑התנהגותי (CBT). הסבר: CBT הוא טיפול שמלמד לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות. תרופות נפוצות הן SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין). שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה יעיל יותר. חשוב לשלב את המשפחה במידה שניתן. ניתוחים קוסמטיים נתפסים כהתווית נגד במקרה של BDD, ורוב המטופלים אינם מרוצים מהתוצאות.

הפרעת גוף דיסמורפית היא מצב שבו אדם מאוד דואג למראה שלו. המילה "הפרעה" כאן פירושה שהדאגה פוגעת בחיים שלו. לפעמים האדם חושב שיש לו פגם קטן או לא קיים. הוא עשוי להרגיש בושה ולרצות להסתתר.

הסימנים כוללים בדיקה רבה במראה, כיסוי חלקי גוף בבגדים, חיטוט בעור או השוואה לאנשים אחרים. חלק נמנעים מחברים או מבית ספר בגלל המראה.

המחשבות על המראה לוקחות זמן רב ביום. האדם מאמין שניתוח יפתור הכול. לא תמיד זה עוזר.

אדם עלול לבדוק את המראה שוב ושוב. הוא גם עלול לנסות לשנות את עצמו בדרכים מסוכנות.

האבחנה מתבצעת על ידי רופא או מטפל. צריך שהדאגה תפגע בחיי היום־יום, ושלא תתאים להפרעות אחרות.

אנשים עם ההפרעה עלולים להרגיש עצובים מאוד. חלק מהם חושבים לפגוע בעצמם. אם מישהו מרגיש כך, חשוב לספר למבוגר מהימן מיד.

המצב מתחיל לרוב בגיל הנעורים. הטיפול כולל שיחה עם מטפל (טיפול שמלמד לשנות מחשבות) ולעיתים תרופות. תמיכה של משפחה וחברים חשובה.

מניעה ועזרה מתחילים בדיבור עם איש מקצוע או מבוגר מהימן.