עוולת "גרם הפרת חוזה" מוצאת ביטוי בסעיף 62 לפקודת הנזיקין. היא נותנת לצד שנפגע מפרת חוזה זכות לתבוע נזיקין (פיצויים על נזק) גם נגד גורם חיצוני שגרם להפרה. עם זאת, החוק מציין שני חריגים חשובים: יחסים שנוצרים על ידי נישואין, וכן שביתה או השבתה. משמעות החריגים היא שבמקרים אלה אין הגנה נזיקית כנגד מי שהתערב וגרם להפרה.
דיני הנזיקין (הם דיני הפיצויים על נזק) מסדירים מצבים שבהם מעשה של אדם פוגע בזולתו. פקודת הנזיקין מבחינה בין עוולות מסגרת, שמטפלות בעקרונות רחבים של אחריות (כמו רשלנות), לבין עוולות פרטיקולאריות שנועדו להגן על אינטרסים מסוימים. עוולת גרם הפרת חוזה היא עוולה פרטיקולרית. היא נועדה להגן על הערך הכלכלי שבחוזה על ידי איפשור תביעה נגד מי שהתערב והביא להפרתו.
הרעיון התפתח במשפט האנגלי במאה ה-19. פסק הדין המפורסם Lumley v. Gye (1853) קבע שאם צד שלישי מפתה מבצע שירותים לעזוב התחייבותו, ניתן לתבועו. התפיסה היסטורית זו התבססה על ראייה קניינית של יחסי עובד-מעביד, ושימשה כבסיס להרחבת ההגנה גם לחוזים אישיים.
המחוקק בארץ קלט עיקרי העוולה במסגרות המנדט והעתיק אותה לפקודת הנזיקין החדשה משנת 1968.
סעיף 62(ב) קובע שיחסי נישואין אינם נחשבים כחוזה לצורך העוולה. ההסבר הוא שאופי הנישואין רגשי ומורכב, וקשה לקבוע מהי "הפרה" ומיהו הגורם לה. כמו כן, יש חשש שתביעות נגד גורם חיצוני יידרשו על רקע רגשי ונקמה.
דוגמה אופיינית היא מקרה שבו רומן חיצוני גורם לפירוק נישואין. לפי החריג, המאהבת בדרך כלל מוגנת מפני תביעה בעוולה זו, גם אם לבני הזוג נגרם נזק ממון.
האם הבטחת נישואין (הבטחה להינשא) כלולה בחריג? הפסיקה והמומחים מפרשים אותה כחלק מהחריג. ההסבר ההגיוני הוא שהבטחת הנישואין חלשה יותר מחוזה נישואין מלא, ולכן גם היא לא זוכה להגנה נזיקית מפני צד שלישי.
מעמד הידועים בציבור בישראל עדיין משתנה. מצד אחד, החופש לפרק קשר זה תומך בכך שיחסיהם יראו כחוזה חלש. מצד שני, בתי המשפט בישראל העניקו בידועים בציבור זכויות רבות יחסית, בגלל בעיות כמו סירוב גט. לכן קשה לקבוע באופן מוחלט האם חריג הנישואין חל תמיד על ידועים בציבור.
הפסיקה הישראלית הראתה תנועה: בשנות ה-70 וה-80 נטתה להימנע מהתערבות בנושאי משפחה, אך בשנים מאוחרות יותר נרשמה נכונות חזקה יותר לתת תוקף לחוזים בין בני זוג. בפסקי דין מאוחרים הוכרה אפשרות להכיר בכוונה ליצור יחסים משפטיים גם במצבים אינטימיים. עדיין לא נבחנה בבית המשפט העליון טענת החריג באופן ישיר במלואו.
סעיף 62(ב) קובע ששביתה או השבתה אינן ייחשבו כהפרת חוזה לצורך העוולה. הרעיון המרכזי הוא להגן על זכות העובדים לשבות. אם היו מטילים על השובתים אחריות נזיקית נרחבת, זה היה מחליש את כלי השביתה.
עם זאת, החקיקה והפסיקה הגדירו מצבים שבהם שביתה אינה מוגנת. חוק יישוב סכסוכי עבודה קובע כללים על שביתה מוגנת, על הודעות מוקדמות ועל שביתות בלתי מוגנות. גם בפסיקה נרשמו פסקי דין שסימנו איזון בין זכויות שובתים לבין אינטרסים של צדדים חיצוניים שנפגעו. למשל, פסקי דין כמו פיינשטיין העניקו הגנה רחבה לשובתים, בעוד פסקי דין כמו ציזיק מצאו דרכים להטיל אחריות באמצעות עוולות אחרות, כגון רשלנות.
בארצות הברית ההגנה בעוולת גרם הפרת חוזה נותרה רחבה יותר. שם ניתן היה גם לתבוע על פגיעה ביחסים עסקיים טרום-חוזיים. מצד שני, דחיית עילות מסוג "Heart Balm" גרמה להפחתה בהגנה על תביעות אישיות נגד התערבות ביחסי נישואין.
הצעת התזכיר משנה מונחים ועקרונות: היא מדגישה את המושג "גרם הפרת חיוב" (שם חדש לעוולה) ושומרת על החריג בנוגע לנישואין. החריג לשביתה הועבר לפרק ההגנות הכללי, ובתזכיר נותרו כללים שמגבילים את האחריות במקרים של פעולות שביתה, פרט למעשים שגרמו נזק גוף.
ממשיכים להתגלע דיונים בין הרצון להגן על חוזים לבין הצורך להגן על זכויות חברתיות כמו השביתה. מבחינת נישואין, קיימת אי-התאמה בין תגובת הפסיקה להתפתחות מעמד הבטחת הנישואין. ייתכן שבעתיד נראה שינויים בחקיקה או בפסיקה שיצמצמו או ישנו את חריג הנישואין. גם בתחום השביתה צפוי המשך חיפוש אחר האיזון בין הגנה על זכות השביתה לבין פיצוי לנפגעים חיצוניים.
עוולה זו אומרת: אם מישהו מבחוץ גורם לשני אנשים להפר הבטחה בחוזה, אפשר לתבוע אותו. "עוולה" זה דבר לא חוקי שעושה נזק. "חוזה" זה הסכמה בין שני אנשים.
חוקי הנזיקין הם החוקים על פיצוי כשמישהו ניזוק ממשהו שעשו לו.
החוק אומר ששניים יוצאים מהכלל. נישואין (חיי נישואין) ושביתה לא נחשבים כאן כחוזה. משמעות זהה: אם בן זוג פורק את הנישואין בגלל מישהו חיצוני, בדרך כלל לא יוכלו לתבוע אותו בפיצויים לפי העוולה הזאת.
גם שביתה (עצירה בעבודה) מוגנת בדרך כלל. "שביתה" זה הפסקת עבודה של קבוצה של עובדים כדי לשנות תנאי עבודה.
אם מישהו שכנע שחקנית להפסיק חוזה הופעה, אפשר לתבוע אותו. זו דוגמה מהמשפט האנגלי הישן.
אם מישהו שכנע אדם נשוי לעזוב את הבית ולעבור עם אדם אחר, האישה עלולה לרצות לתבוע. אבל בגלל החריג של הנישואין, התביעה בדרך כלל תידחה.
בישראל החוק לקח את העוולה מהמשפט האנגלי והכניס אותה לפקודת הנזיקין. בבתי המשפט דנו מקרים שונים: חלקם נתנו הגנה לשובתים וחלקם נתנו דרכי פעולה לנפגעים.
יש הצעה לשנות את החוק (תזכיר חוק דיני ממונות). בהצעה שינו שמות והסדרים, אך השמרו על החריג לנישואין. לגבי שביתה, ההגנה נשארת רחבה אבל הודגש שאין הגנה כאשר נגרם נזק לגוף.
עמידה על האיזון בין הגנה על חוזים לבין זכויות כמו השביתה ממשיכה להעסיק שופטים וחוקרים.
תגובות גולשים