מטרד לציבור היא עוולה בדיני הנזיקין שמטרתה להגן על הציבור מפני פעולות המפריעות לו. פעולות אלה עשויות לסכן חיים, בטיחות, בריאות, רכוש או נוחות הציבור, או למנוע מהציבור להשתמש בזכויותיו. יש שתי דרכי סעד עיקריות: צו בית משפט להסרת המטרד או תביעת פיצויים מבעל המעשה. צו יכול להינתן גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה; פיצויים ניתנים לאדם פרטי שסבל נזק ממון (נזק שניתן להערכה בכסף).
עוולת מטרד לציבור מופיעה בסימן ב', פרק ג' לפקודת הנזיקין. קשה להגדיר אותה באופן אחד, אך נקודת המגע הבסיסית היא מעשה שגורם חוסר-נוחות או סכנה לציבור.
בטיחות וחיי הציבור, למשל תאורה גרועה בכביש, אחסון חומר מסוכן, החזקת כלב תוקפני.
בריאות הציבור, השלכת פסולת ברשות הרבים או זיהום אוויר.
נוחות הציבור, ריחות חזקים, רעש חזק, אבק ממכרה.
פגיעה בזכויות ציבוריות, חסימת גישה לחוף או חוסר אפשרות לעבור בדרך ציבורית.
עוולת מטרד לציבור נמצאת בין העוולות הנזיקיות האחרות בפרק המטרדים. היא שונה ממטרד ליחיד כי היא מגנה על אינטרסים של כלל הציבור, ולא רק על שימוש בקרקע של יחיד.
המושג הגיע מהמשפט האנגלי. מאז המאה ה-12 נוצרו סעדיים שמטרתם לעצור הפרעות לציבור. במאה ה-16 נקבע בפסיקה שניתן לפסוק פיצויים לניזוק יחיד בשל מטרד ציבורי. ההגדרה והרעיון הגיעו עם פקודת הנזיקין אל המשפט הישראלי. גם במשפט העברי יש מסורות תואמות.
הגדרת העוולה מופיעה בסעיף 42 לפקודת הנזיקין. לפי ההגדרה יש שני מרכיבים עיקריים שצריכים להתקיים:
1) מעשה שאינו כדין או מחדל של חובה משפטית, מעשה 'שאינו כדין' נקבע לפי מידת הסבירות של הפעולה. מחדל יכול לחייב אם מוטלת חובה חוקית למנוע סכנה.
2) המסכן את הציבור או מהווה מכשול לשימוש בזכויות הכלל, די בכך שהמעשה יוצר סכנה, ואינה חייבת להיגרם בפועל. לבחינה נכללים מבחנים כמו מספר האנשים המאוימים והמקום שבו נוצרה הסכנה.
סעיף 43 קובע שהיועץ המשפטי לממשלה יכול להגיש תובענה לשם קבלת צו. אדם פרטי יוכל לתבוע רק אם סבל "נזק ממון".
פירוש המונח 'נזק ממון' נחלק בפסיקה ובספרות לשלוש גישות עיקריות: (א) פירוש צר, נזק גשמי שניתן להעריך בכסף; (ב) פירוש לפי המשפט האנגלו‑אמריקאי, דרישה לנזק "מיוחד" שייחודי לתובע; (ג) גישה משולבת, יש להוכיח גם נזק גשמי וגם היבט השוואתי של נזק מיוחד. בפסיקה נוטים לתמוך בפירוש שקורא לקטגוריית נזק גשמית, אך יש דיונים ושפות שונות במקרים שונים.
הנתבע יכול לטעון הגנות כלליות כמו אשם תורם או הסתכנות מרצון. ישנה גם הגנה מיוחדת בסעיף 48ב: 'שימוש הדרוש לטובת הציבור'. הגנה זו חלה אם הפעילות היא שימוש במקרקעין, היא דרושה לטובת הציבור, הנזק אינו חורג מתחום הנסבל, והנתבע נקט אמצעים סבירים לצמצום הנזק. גם בהתקיים הגנה זו, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בתנאים מסוימים.
חוקים אחרים מטפלים במפגעים: חוק למניעת מפגעים (1961), חוק למניעת מפגעים סביבתיים (1992), וסעיף 215 בחוק העונשין. ההבדלים העיקריים הם בהיקף ההגנה, בזכויות העמידה (מי יכול לתבוע) ובסעדים שניתנים. למשל, בחוק למניעת מפגעים העמידה רחבה יותר ולפעמים לא נדרש נזק ממון לתביעה פרטית; בחוק הסביבתי טווח המקרים מצומצם לזיהום חמור; בסעיף 215 יש ענישה פלילית אך זכות התביעה בערכאות מצומצמת למדינה.
עוולת מטרד ליחיד (סעיף 44) מגנה על אינטרס פרטי בהנאה ממקרקעין. עוולת הרשלנות (סעיף 35) היא רחבה יותר כעיקרון, אך יש בה דרישות שונות לגבי חובת זהירות.
בשנים האחרונות יש תת‑שימוש בעוולה. זה נובע מחקיקה מקומית וממקומות אחרים שמעניקים כלים קלים יותר, ומהעדפת רשויות מקומיות לטפל במפגעים לפי סמכויותיהן (סעיף 242 לפקודת העיריות). גם היועץ המשפטי נמנע לעתים מלהגיש תביעות מקומיות.
הצעת חוק דיני ממונות מציעה שינויים משמעותיים: ביטול זכות ההגשה של היועץ המשפטי לממשלה; הבהרה או פירוש מחמיר יותר של 'נזק ממון' כהפסד שנתי או הוצאה ממשית; דרישה ליסוד של התרשלות כדי לזכות בפיצויים; והסרת הגנת 'שימוש הדרוש לטובת הציבור'. שינויים אלה יחזירו יותר סמכויות לפרטים ויפגעו באופי הציבורי של העוולה.
מבקרים טוענים שההצעה פוגעת במהות הציבורית של העוולה. מוצע להרחיב את זכות העמידה לפרטים ולרשויות מקומיות, לאפשר תביעה בטרם נגרם נזק כשהציבור בסכנה, ולהוסיף כלים לגופים ציבוריים ולארגונים שיכולים להגן על הציבור.
מטרד לציבור הוא חוק שמגן על אנשים רבים מפעולות שמפריעות להם. מטרד יכול לסכן חיים, לגרום לחולי, לפגוע ברכוש או לעצור מהציבור להשתמש במקום ציבורי.
דוגמאות פשוטות: רעש חזק, ריח רע, זיהום בחוף הים, חסימת דרך ציבורית.
הבית־משפט יכול להורות לעצור את המטרד. אפשר גם לתבוע פיצויים אם נגרם "נזק ממון". נזק ממון זה כסף שנאבד או הוצאה שניתן למדוד.
היועץ המשפטי לממשלה (העומד מטעם הציבור) יכול לתבוע כדי לקבל צו. אדם פרטי יכול לתבוע רק אם נפגע כספית.
יש חוקים נוספים שעוסקים בזיהום ורעש. חלקם מאפשרים ליותר אנשים או לרשויות לתבוע.
אם הפעילות נחוצה לטובת הציבור, אפשר להתגונן. צריך להראות שהפעילות נחוצה ושננקטו אמצעים להפחית את הנזק.
יש הצעה לשנות את החוק. היא תבטל את זכות התביעה של היועץ המשפטי. היא גם תקשה על קבלת פיצויים ללא הוכחת התרשלות.
תגובות גולשים