הצי הסובייטי

הצי הסובייטי (Военно-морской флот СССР), שכונה גם "הצי האדום", היה הזרוע הימית של כוחות ברית המועצות. תפקידו המרכזי היה להפריע להעברת תגבורות בדרך הים אל מערב אירופה במקרה של מלחמה בין ברית ורשה לנאט"ו. הצי פעל במלוא עוצמתו במהלך המלחמה הקרה ובסוף 1991 אורגן מחדש והפך לצי הרוסי.

הצי חולק לציי-משנה עיקריים: הצי הצפוני, צי האוקיינוס השקט, צי הים השחור והצי הבלטי. השייטת בים הכספי היתה כפופה מנהלית לצי הים השחור, ושייטת האוקיינוס ההודי הייתה תחת פיקוד הצי השקט. חלקים נוספים כללו את זרוע האוויר של הצי, חיל הנחתים (חיילי הנחיתה) ויחידות ארטילריה חופית.

לרוסיה הייתה גישה ימית מוגבלת בגלל מיקומה והקפאה של הימים בחורף. לכן היא לא פיתחה מסורת ימית רחבה כמו בריטניה או צרפת. נתיבי המסחר היבשתיים הפחיתו את התלות בצי מסחרי חזק.

הצי הסובייטי נוצר ב-1917 על בסיס הצי הקיסרי. האונייה אבְרוֹרה נחשבת כסמלית לאונייה הראשונה של הצי הסובייטי, לאחר שמרדה ב-1917 והצטרפה לבולשביקים. קודם לכן כבר התקיימו מרידות ימיות כמו זו על ה"פוטיומקין" ב-1905. במשך בין-מלחמות העולם הצי סבל מהזנחה, עם ספינות מיושנות ומימון דל. בשנות השלושים תוכננו אוניות מערכה גדולות מסוג "סובייצקי סויוז", אך התוכניות נזנחו עם פלישת גרמניה ב-1941.

במלחמת החורף (1939) בוצעו פעולות קטנות בים הבלטי. במבצע ברברוסה (1941) ראו הסובייטים את חשיבות הצי. הרבה משחתות שסופקו בארה"ב במסגרת ההשאלה סייעו בהגנה על שיירות מפני צוללות גרמניות. הים הבלטי היה מעבר לסגר בין 1941, 1944, ונמלי לנינגרד וקרונשטדט הותקפו ונכשלו לעיתים. בים השחור נשארו אוניות שהגנו על סבסטופול.

המדיניות לאחר מלחמת העולם השנייה דחפה לבניית צי גדול במספר. המספנות ייצרו צוללות רבות, תחילה על בסיס עיצובים גרמניים, ובהמשך שיפרו טכנולוגיה בעזרת ריגול ותיקונים משלהם. בסוף שנות ה-50 נכנסו לשירות צוללות גרעיניות מסדרת נובמבר; צוללות אלו והדור שאחריהן הפכו לחלק מרכזי בכוח הגרעיני הימי, חלק ממשולש גרעיני יחד עם טילים בליסטיים ומפציצים.

הצי הגדיל את השימוש בספינות טילים קטנות ובסיירות כבדות, כמו סדרות "קירוב" ו"סלאבה". לגבי נושאות מטוסים, הצי העניק להן פחות עדיפות מאשר ארה"ב, אך פיתח נושאות מסוקים ("מוסקבה", "לנינגרד") והושקו נושאות מסדרת קייב (1975) שהפעילו מסוקים ומטוסים הממריאים אנכית (VTOL), דוגמת ה־YAK-38. הפרויקטים הגדולים יותר, כמו "נשר" ואחר כך "אוליינובסק", בוטלו או לא הושלמו. נושאת המטוסים הראשית שהופיעה בסוף השמונים הייתה ה"טביליסי" (לימים "אדמירל קוזנצוב").

כדי להשלים תפקידים של נושאות, פרש הצי מפציצים אסטרטגיים (Tu-16, Tu-22) חמושים בטילים נגד אוניות. מטוסים אלה נועדו לפגוע בשיירות אספקה של נאט"ו במקרה של הסלמה, ולמנוע הגעת כוחות ליבשת.

הצוללות הסובייטיות היו חזקות בכמה תחומים, ובמיוחד בייצור כמויות גדולות. חסרונן היה רעש רב יותר וטכנולוגיית סונאר פחות טובה לעומת האמריקאיות. לסובייטים היו צוללות טילים מסוגים שונים, כולל צוללות בליסטיות וצוללות תקיפה ענקיות כמו סדרת "טייפון" (אקולה). הצוללות נועדו ליירט שיירות נאט"ו ולפגוע בכוחות שיתוף פעולה אמריקניים, כולל נושאות מטוסים.

הצי סבל מתאונות מובהקות בצוללות הגרעיניות, כולל K-219 ו"קומסומולץ" וטיפול רע במקרי דליפות במגובים (הגנרטורים הגרעיניים). בעיות בבקרת איכות ובטכניקות נזקים החמירו תאונות אלו.

לאחר פירוק ברית המועצות הוצאו כלי שיט בין המדינות שירשו אותם. הצי הרוסי והצי האוקראיני ירשו חלקים מהצי. בצי הים השחור הייתה תקופה של חוסר ודאות אחרי 1992, וניהלו משא ומתן על הבעלות. הבעיות הוסדרו בהדרגה, כולל הסכמים בשנות ה-90 (החלוקה הוסדרה ב-1997), אף שחששות ומתחים נשארו.

(רשימת מפקדים הוזכרה במקור.)

הצי הסובייטי היה הצי של ברית המועצות. "צי" זהה לצבא אבל בירידות בים.

הצי נועד לעצור הגעה של ספינות אויב אל אירופה. הוא פעל הרבה בזמן המלחמה הקרה.

לרוסיה לא תמיד הייתה גישה נוחה לים. בחורף הימים קופאים והים סגור בקרח. לכן פעם לא היה צריך צי גדול.

הצי נוצר ב-1917 אחרי המהפכה. האונייה אבְרוֹרה נחשבת לחשובה. היא עזרה במהפכה והיום עומדת כמוזיאון.

במלחמה היו קרבות בים הבלטי והים השחור. חלק מהאוניות קיבלו סיוע מארצות זרות. החזית בימים היתה קשה והצי ספג אבדות.

אחרי המלחמה בנו הרבה צוללות. "צוללת" היא סירה שיכולה לשקוע ולהתקרב לאויב מבלי להיראות. בשנות ה-50 נכנסו צוללות גרעיניות לשירות. "גרעיני" פירושו שיש לה מקור כוח חזק מאוד בתוך הצוללת.

הסובייטים גם בנו ספינות טילים וסיירות גדולות. הם ניסו לבנות נושאות מטוסים, אבל לא תמיד השוו לאמריקאים. היו נושאות קטנות ומסוקיות, ולבסוף גם נושאת גדולה אחת בשם "טביליסי".

הצוללות היו חזקות וגדולות. הן עזרו להגן על הים ולהרתיע אויבים. היו גם תאונות בצוללות, כמו K-219 ו"קומסומולץ". תאונות אלו היו מסוכנות והיו להן השלכות.

כשהקהילה של ברית המועצות התפרקה, האוניות חולקו למדינות שונות. חלקן עברו לרוסיה ולחברות אחרות. ויכוחים על הצי בים השחור נפתרו בהסכמים בשנות ה-90.