הקדשה (יצירה)

בתחילת ספר מופיע לעתים דף הנקרא "הקדשה". ההקדשה היא משפט קצר שבו המחבר מוקיר את מי שהוא רוצה. יש שתי צורות נפוצות: הקדשה מודפסת בתחילת כל העותקים והקדשה אישית בכתב יד לאדם שמקבל את הספר.

עמוד ההקדשה שייך בעיקר למחבר. בעוד שכל חלק אחר בספר מושפע מהקורא ומהמו"ל, ההקדשה נותנת למחבר חופש לבחור למי להקדיש ולנוסח שיבחר. חופש זה כולל גם את הזכות לא להקדיש כלל.
המדריך המוכר "מדריך שיקגו לסגנון" (The Chicago Manual of Style) מציין שהקדשות ראוותניות נשארו בעיקר בעבר. יש מחברים שחולקים על כך.
לעתים ההקדשה משקפת רגשות אישיים. לעתים היא נושאת מסר ברור, כמו ההקדשה של בנימין נתניהו לאשתו. דוגמה אחרת היא הקדשה פוליטית של שלמה זנד, שמזכירה תושבים שעקרו מהמקום.

הקדשות נפוצות נוסעות לקרובי משפחה: הורים, בן-זוג וילדים. הקדשה לזכר קרוב שנפטר היא דרך להנצחה. כשיש כמה מחברים, ההקדשה לקרובים עלולה לכלול איזון בין המחברים, ולכן מופיעים כמה שמות.
דוגמאות קצרות מנוסחים של המחברים מופיעות בספרים שונים.

מחברים מעניקים הקדשות גם למורים ולעמיתים. זו הבעת תודה על תרומה אישית או להשפעה מקצועית רחבה.

אפשר להקדיש ספר לעמותה, למקום עבודה או למוסד הקשור בנושא הספר. הנוסח יכול לשקף את הקשר בין הספר לבין הארגון.

בעבר נהגו להקדיש אנציקלופדיות וספרים לשליטים ולמנהיגים. הדוגמה של האנציקלופדיה בריטניקה מראה שהקדשות כאלה השתנו עם הזמן, לפי יחסי כוח ומכירות.

יש הקדשות הומוריסטיות או יוצאות דופן. דוגמאות מפורסמות כוללות הקדשות למחשב ישן, לקטגוריות מוזרות של אנשים, או אפילו "לכל החתולים בחיי".

מעבר להקדשה המודפסת, מחברים לעיתים חותמים הקדשה אישית בעותקים שנמכרים. בארץ, בשבוע הספר העברי, מחברים עומדים בדוכנים וחותמים הקדשות לקונים.

בהתחלת ספר יש לעתים דף שנקרא "הקדשה". זה משפט קצר שבו המחבר מברך או מודה למישהו.
יש הקדשה מודפסת לכל העותקים. יש גם הקדשה אישית, שכותבים בכתב יד לאדם שקונה את הספר.

עמוד ההקדשה שייך למחבר. במחבר יש חופש לבחור למי להקדיש ולמה לכתוב. הוא גם יכול לא להקדיש.
ספרים ישנים ופופולריים השתמשו בהקדשות שונות. חלקן רומנטיות וחלקן מצחיקות.

הרבה מחברים מקדישים להורים, לילדים או לבן-זוג. אם קרוב נפטר, מקובל להקדיש לזכרו.

מחברים מקדישים גם למורים או לחברים מהעבודה כאות תודה.

אפשר להקדיש לעמותה או למקום עבודה.

לפעמים הקדישו ספרים למלכים או לנשיאים. זה קרה בעבר ובמהדורות שונות שונו שמות המוקדשים.

חלק מההקדשות מצחיקות או מוזרות. למשל, מחבר שהקדיש ספר למחשב ישן.

מחבר יכול גם לחתום הקדשה אישית בעותק. בשבוע הספר בארץ מחברים חותמים לטובת הקונים.