חרמון (בערבית: ג'בל א־שייח', "הר הזקן") הוא רכס הרים במרכז הלבנט. מבחינה טריטוריאלית הוא מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. לשם ההר מספר שמות עתיקים בעברית: חרמון, שניר, שריון ושיאון. מקור השם חרמון משורש ח־ר־מ, שמשמעותו קשרה לדברים "קדושים" או "אסורים". בשם הערבי יש גם משמעות של "הר השלג".
המסורת היהודית ראתה בעובדה שההר גבוה וקר מקור לאפשרות שהשם קשור ב'חרם', מקום לא מיושב. סיפורי מקור קדומים גם מקשרים את ההר לסיפורי שבועות וטקסים דתיים.
החרמון הוא רכס ארוך וצר, כ־60 ק"מ אורכו. שטחו הכולל כ־1,000 קמ"ר, מתוכם כ־70 קמ"ר בשטח ישראל. פסגת החרמון המרכזית היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים. בתוך שטח ישראל נמצאים אתר החרמון, שמורת החרמון ומוצב החרמון.
בפסגה יש שלושה שיאים קרובים בגובה. בתנאי ראות טובים רואים עד מרחק של כ־150 ק"מ. נמצאו שם שרידי מקדש עתיק וחרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.
החרמון הוא קמר שנוצר מקימוט (כיפוף של סלעים) בעיקר בתקופות גאולוגיות ישנות. רוב ההר בנוי מאבן גיר. בליה של הגיר יצרה מערות, דולינות ושקעים, תופעות קרסטיות (מערכות של מערות ושקעים שנוצרות בסלעי גיר).
במעליות מעל 1,200 מטר יש אקלים ים‑תיכוני ממוזג עם חורפים רטובים. מעל 2,000 מטר האקלים קר יותר והחורף מושלג לעתים תכופות. במורדות המערביים יורדים יותר משקעים (עד כ־1,300, 1,500 מ"מ לשנה). בשל הגובה רוב המשקעים יורדים בשלג. גם הרוחות חזקות בהר, לעתים מעל 100 קמ"ש.
בחרמון יש שלוש חגורות צומח לפי גובה: חורש ים‑תיכוני עד כ־1,300 מ', יערות עד כ־1,900 מ' וצמחייה נמוכה מעל. עצי אלון נפוצים במרחבים היעריים. בהר חיים ציפורים מיוחדות, פרפרים רבים (כ־23 מינים שמיוחדים לשמורה), זוחלים אנדמיים כמו לטאות, ונחשים כולל צפע החרמון. בעבר חיו בו גם יונקים גדולים יותר, אך הם נעלמו מן האזור.
בחלק הישראלי של ההר יש ארבעה יישובים גדולים, ובהם נווה אטי"ב, נמרוד, מג'דל שמס ועין קנייא. אזור השמורה מוגדר כשמורת טבע רחבה. באתר החרמון פועל אתר סקי, האתר היחיד בישראל, שמופעל על ידי תושבי הסביבה. בהר נמצאות גם תחנות מדידה מדעיות ומוצבים צבאיים.
החרמון מאפשר תצפית רחבה על שטחים בסוריה, לבנון וישראל, ולכן יש לו חשיבות צבאית ומודיעינית. בשל כך נודע המוצב עליו בכינוי "העיניים של המדינה". במהלך המאה ה־20 ההר היה מוקד של לחימה ושינויי שליטה במלחמות כמו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. לאחר הסכסוכים פעלו באזור גם כוחות או"ם וישראל.
החרמון מוזכר במספר מקורות תנ"כיים ושירים מסורתיים. שמו מופיע בפסוקים, ומשתמשים בו גם באופן סמלִי בשירה המודרנית. השילוב בין גובה, שלג ומראה מושלג תורם למעמדו התרבותי והסימבולי באזור.
חרמון הוא רכס הרים גדול במזרח הים התיכון. הוא נמצא בין שלוש מדינות: לבנון, סוריה וישראל. ההר נקרא גם ג'בל א־שייח' בערבית. בעבר קראו לו שמות אחרים בתנ"ך.
החרמון ארוך כ־60 ק"מ. הפסגה הגבוהה היא בגובה 2,814 מטרים. חלק קטן ממנו נמצא בישראל. הרבה ממנו נמצא בלבנון ובסוריה.
יש בהר אתר סקי, המקום היחיד בישראל שאפשר לעשות בו סקי. במקום גם שמורת טבע.
ההר עשוי בעיקר מאבן גיר. המים שוטפים את הגיר ויוצרים מערות ושקעים. אלה דברים שיכולים להראות מעניינים לטיולים.
במקומות הגבוהים קר יותר. בחורף יורד על ההר שלג. חלק מהשנה הרוחות חזקות.
בחרמון יש צמחים שמגדלים לפי הגובה. יש גם ציפורים ופרפרים רבים. יש זוחלים כמו נחשים ולטאות שלא נמצאים במקומות רבים אחרים. בעבר חיו שם חיות גדולות יותר, אבל היום הן לא קיימות באזור.
אנשים ראו בחרמון מקום מיוחד והזכירו אותו בסיפורים ובשירים ישנים. בגלל שממנו רואים מרחקים גדולים, היה לו ערך גם לצבא ולמפקחים על הגבול.
