הרי אילת הם רכס הרים בדרום ארץ ישראל ובדרום הנגב. ההרכב נקרא על שם העיר אילת ועל שם היישוב המקראי אילות, שנראה כי ישב במקום העיר של ימינו. שרשרת רכסי אזור תמנע משתייכת לאזור הרי אילת. בגוש המרכזי ההר הגבוה ביותר הוא הר חזקיהו והשני בגובהו הוא הר שלמה, אף שלעין המתבוננת נראה שלעיתים הר שלמה גבוה יותר.
שלושה תהליכים עיקריים הכתיבו את ההתפתחות הגאולוגית של אזור הרי אילת.
מוסכם שהשילד (המאסיב) הערבו-נובי כולל חלקים מצפון-מזרח אפריקה ומחצי האי ערב, עד לאזור אירן וטורקיה. תחילת היווצרות המאסיב מוערכת לפני כ-900 מיליון שנה. התהליך קשור בהתנגשות לוחות טקטוניים, חתיכות גדולות של קרום כדור הארץ שנעים ומתנפלים זו על זו, ובסגירת אוקיינוס קדום. הפעילות הזו יצרה שרשרת הרים (אורוגן) ומשכה כמה מאות מיליוני שנים, עד שהקולילה (הקרום החדש) הוּלחה ונלבשה לחלק האפריקאי.
סלעי המאסיב החשופים בנגב משתרעים מטאבה בדרום ועד תצורות תמנע ומערב לאילת. רוב הסלעים כאן הם סלעים פלוטוניים, סלעים שנוצרו ממאגמה שהתמצקה מתחת לפני הקרקע, וחלקם מטמורפיים (שונו בלחץ ובחום) וקצת סלעים געשיים (יצאו אל פני השטח בהתפרצויות). הסלעים המטמורפיים העתיקים בהרי אילת מוערכים כאלו בני יותר מ‑850 מיליון שנה והם בין העתיקים בישראל. הסוגים הבולטים הם צפחות וגנייס, ודוגמה למקום עם שם כזה הוא הר צפחות.
הגרניט הוא סלע פלוטוני בולט במאסיב. לפי הערכות, לפני כ־640 מיליון שנה חדרה כמות גדולה של מאגמה שהתמצקה בתוך הסלעים ועיצבה גרניטים. חלק מהמאגמות עלו לפני השטח והפכו לסלעים געשיים כמו בזלת וריוליט. גרניט נמצא בהר ידידיה, בהר יהושפט, בהר שחמון ובהר תמנע. הנוף הכהה של הר נשף והר עמרם בנוי בעיקר מריוליט (ריוליט), סוג של סלע געשי.
הערכה אחרת מצביעה על השלמה של המאסיב ללוח האפריקאי לפני כ-540 מיליון שנה. עם דעיכת הפעילות האורוגנית נוצר מישור גידוע רחב (פנפליין), ועליו שלשוחררו במהלך הזמן משקעים שמתווספים מעל סלעי התשתית. השכבות העתיקות של המשקע על גבי הפנפליין מוערכות כבן כ־530 מיליון שנה. יש מחלוקות לגבי תאריכים אלה.
מבחינת מבנה גדול, בצדו המזרחי של הבקע הסורי-אפריקני, בטריטוריה הירדנית, נראים סלעי יסוד הממשיכים צפונה עד לצפון הערבה. חלק מהחוקרים רואים בזה עדות להזזת חלקים של המערכת בכמה עשרות קילומטרים.
שמות רבים של ההרים בהתאחדות נקשרו למלכי יהודה ולשלמה המלך, עקב פעילות כרייה בתקופת שלמה בתמנע. שניים מההרים הגבוהים נקראים על שם שלמה וחזקיהו, אך שמו של שלמה מופיע דווקא על ההר הנמוך מביניהם. יש גם הרים שאינם קרויים על שמות מלכים, כמו הר שני והר נשף, וההר הדרומי בישראל הוא הר צפחות.
שמורת הרי אילת הוכרזה ב-10 באוגוסט 1986 ועברה הרחבות מאז. שטח השמורה הוא כ‑415,039.5 דונם.
(במקור לא ניתנו ערכי גובה מפורטים מלבד ציון ההר הגבוה ביותר וההבחנה החזותית בין הרים.)
נחלי הרי אילת זורמים אל הים האדום במפרץ אילת.
עוצמת וכיוון השדה המגנטי המקומי נמדדות במגנטומטר, כלי שמודד את השדה המגנטי. בישראל פועלות שלוש תחנות מדידה ("מצפים מגנטיים") של המרכז למיפוי ישראל: בהר חרמון, בבר גיורא ובהרי אילת.
הרי אילת הם רכס הרים בדרום ישראל, בנגב. השם מגיע מהעיר אילת ומהיישוב המקראי אילות. גם שרשרת תמנע שייכת לאזור זה. בהרים יש את הר חזקיהו שנחשב הגבוה ביותר, והר שלמה שנראה לפעמים גבוה יותר.
שלושה תהליכים עיקריים עיצבו את ההרים כאן.
השילד הערבו-נובי התחיל להיווצר לפני כ־900 מיליון שנה. זה קרה כש'לוחות' גדולים של הארץ התנגשו, לוח טקטוני הוא חתיכת קרקע גדולה שנעה. ההתנגשות סגרה אוקיינוס ישן ויצרה שרשרת הרים.
הסלעים נעים מטאבה בדרום ועד תמנע בצפון. רוב הסלעים הם פלוטוניים, סלעים שנוצרו ממאגמה שהתקררה בתוך האדמה. יש גם סלעים מטמורפיים, סלעים שהשתנו בלחום ולחץ. הסלעים המטמורפיים כאן בני יותר מ‑850 מיליון שנה. גרניט הוא סלע נפוץ. חלק מהמאגמה עלתה לפני השטח ויצרה סלעים געשיים כמו בזלת וריוליט.
רבים מההרים נקראו על שמות מלכי יהודה ושלמה המלך. יש גם הרים שלא קרויים על שם מלכים, כמו הר שני והר נשף.
שמורת הרי אילת הוכרזה ב‑10 באוגוסט 1986. שטח השמורה הוא כ־415,039.5 דונם.
נחלי הרי אילת נשפכים אל הים האדום במפרץ אילת.
יש תחנת מדידה לשדה המגנטי בהררי אילת. מגנטומטר הוא מכשיר שמודד את השדה המגנטי של כדור הארץ.
תגובות גולשים