הריבונות בטיבט

מרבית שטחה של טיבט מנוהל כיום בידי הרפובליקה העממית של סין. בנוסף, גם הממשלה הטיבטית הגולה והרפובליקה הסינית (טאיוואן) טוענות לחזקה על שטחים טיבטיים. יש מחלוקת מרכזית על מתי וכיצד טיבט הפכה לחלק מסין, ועל הלגיטימיות של שליטת סין בטיבט.

בשנת 1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14 מטיבט וייסד ממשלה גולה בדרמסאלה שבצפון הודו. הממשלה הגולה טוענת לריבונות על אזורים טיבטים אתניים והיסטוריים, שמעורבים כיום בשליטה סינית. היא מזכירה את המחוז האוטונומי הטיבטי (TAR), וכן אזורים כמו אמדו (כיום צ'ינגהאי) ומזרח קאם (חלק ממערב סצ'ואן). חלקים מאזורים אלה נשלטו בידי שליטים טיבטים מקומיים עד 1949. לפי מפקד משנת 2000 כ-45% מהטיבטים שבסין חיים במחוז האוטונומי הטיבטי.

במכתב משנת 1913 טען הדלאי לאמה ה-13 כי הקשרים בין טיבט לסין היו קשרי "כהן ונדבן" (קשר אישי ולא כפיפות ישירה). הממשלה הגולה רואה את השלטון הסיני כחוקי-קולוניאלי, וטוענת שהוא נבע משיקולים אסטרטגיים ומשאבי טבע. לפי עמדתה, מדיניות סין כוללת לחץ על התרבות והזהות הטיבטית, מה שהיא מכנה ניסיון להיטמע (התבוללות). עם זאת, הדלאי לאמה הצהיר כי הוא שואף לאוטונומיה טיבטית, זכות לממשל עצמי רחב, ולא לפרידה מלאה, בתנאים של חופש ודמוקרטיה. יש גם קולות התובעים עצמאות מלאה לטיבט.

סין טוענת שטיבט הייתה חלק בלתי נפרד של שטחה מאז שושלת יואן, לפני כ-700 שנה. לפי שיטת "הרצף המדינתי" במשפט הבינלאומי, ממשלות סיניות שונות ירשו את ריבונותה של יואן על טיבט. הסינית מוסיפה שלטענתה, גם בתקופה 1912, 1951 סין החזיקה בריבונות על טיבט. הרפובליקה העממית מצביעה גם על השתתפות נציגים טיבטיים בגופים רפובליקניים בשנים שונות, כדי להראות יחסים רשמיים.

הממשל הסיני רואה את התנועות לעצמאות טיבטיות כחלק ממערכה של אימפריאליזם מערבי, ולטענתו ממשלת הגולה איננה לגיטימית לשלוט בטיבט. סין גם מציינת את מבנה המשטר בטיבט לפני 1959 כממשל אוטוקרטי, את ויתור הממשלה הגולה על חלקים כמו ארונאצ'ל פרדש, ואת הקשרים שלה עם הודו ומדינות נוספות.

העצרת הכללית של האו"ם קיבלה החלטות ב-1959, 1961 ו-1965 שקוראות לכיבוד זכויות הטיבטים. ההחלטה מ-1961 מזכירה את עקרון ההגדרה העצמית של עמים (זכות להחליט על מצב פוליטי). הממשל הסיני טוען שההחלטות הללו נתקבלו בזמן שבו סין לא היתה מיוצגת באו"ם, ולכן לא שיקפו את עמדתה. בבחינה ביקורתית נאמר כי החלטות האו"ם לא הביעו דחייה מפורשת של החוקיות הסינית בטיבט.

אף מדינה לא הכירה פומבית בטיבט כמדינה עצמאית. כמה הסכמים היסטוריים בין בריטניה, רוסיה, הודו ונפאל התייחסו לכפיפות טיבט לסין. ארצות הברית ציינה ב-1943 כי החוקה הסינית מזכירה את טיבט בין אזוריה. ועדה של משפטנים קבעה כי בתקופה 1913, 1950 טיבט עמדה בתנאים לקיום מדינה לפי המשפט הבינלאומי. חוקרים נוספים הדגישו כי טיבט חוותה עצמאות ממשית לאורך חלק גדול מההיסטוריה שלה.

מרבית שטחן של טיבט נשלט היום על ידי סין. גם הממשלה הטיבטית הגולה וטאיוואן טוענות לחלקים מטיבט.

בשנת 1959 הדלאי לאמה ה-14 ברח מטיבט. הוא הקים ממשלה בגולה. "ממשלה בגולה" היא ממשלה שנמצאת במדינה אחרת. הממשלה הזו אומרת שטיבט היא ארץ של עם טיבטי ויש לה זכות לשלוט בעצמה. היא טוענת שגם אזורים כמו אמדו וקאם הם טיבטיים. במפקד של שנת 2000 נאמר שכ-45% מהטיבטים בסין גרים במחוז האוטונומי הטיבטי. הדלאי לאמה אמר שהוא רוצה אוטונומיה. "אוטונומיה" פירושה חופש להחליט בעניינים פנימיים.

סין אומרת שטיבט הייתה חלק ממנה מאז זמן רב, עוד מאז שושלת יואן. היא טוענת שממשלות שונות של סין ירשו את הזכות על טיבט. סין גם אומרת שהתנועות לעצמאות קיבלו עזרה ממדינות זרות.

האו"ם (ארגון המדינות הגדול בעולם) אימץ החלטות ב-1959, 1961 ו-1965 שקוראות לכבד את זכויות הטיבטים. אף מדינה מעולם לא הכירה בטיבט כמדינה נפרדת. כמה משפטנים אמרו שטיבט התנהגה כמדינה בין השנים 1913 עד 1950.

הנושא הזה עדיין שנוי במחלוקת בין המדינות ובקרב אנשים.