הרפובליקה העממית של פולין (Polska Rzeczpospolita Ludowa) הייתה השם הרשמי של פולין בין 1945 ל-1989. אחרי חורבן מלחמת העולם השנייה, שלט בה מודל פוליטי סוציאליסטי ודומיננטיות סובייטית. בתחילת התקופה נוצרה ממשלת קואליציה שעיקר השליטה בה הייתה בידי הקומוניסטים, בתמיכת הצבא האדום. הבחירות והמשאלים של סוף שנות ה-40 הושפעו וזויפו לטובת המפלגה השלטת, מה שהוביל למערכת חד‑מפלגתית למעשה.
המלחמה קיצצה קשות באוכלוסייה ובתשתיות. ורשה הוכתה קשות והעיר נהרסה כמעט כולה. הגבולות השתנו: חלקים במזרח סופחו לברית המועצות, ואזורי מערב וצפון שנלקחו מגרמניה הועברו לפולין.
הקומוניסטים פעלו לחזק את מעמדם. המועצות והמשטרה החשאית דיכאו מתנגדים פוליטיים ופעלו כנגד המפלגות שאינן קומוניסטיות. רבים מהמתנגדנים נעצרו, נשפטו ואף הוצאו להורג. עד 1948 התמזגה המפלגה המסורתית עם הכוח הקומוניסטי ופורמלית נוצרה מפלגה אחת חזקה (PZPR).
לאחר המלחמה נעשו תנועות אוכלוסין רחבות היקף: גירוש גרמנים מהאזורים שסופחו לפולין, העתקת פולנים מהשטחים המזרחיים שסופחו לברית המועצות, והגירה של יהודים ואוקראינים. חלק מהאוקראינים הועברו מערבה במסגרת מבצעי המדינה.
בידת השלטון הוחמרה, ותמיכה סובייטית נוכחה בכל רמות הממשל. התעשייה הולאמה, הקרקע הפרטית הוצאה להפעלה מדינתית, וניסיונות קיבוציים החלו אך לא השתרשו באופן מלא. המשטר פעל לחיסול אופוזיציה ולשליטה על הכנסייה הקתולית.
מותו של סטלין ב-1953 והנאום של חרושצ'וב ב-1956 ייצרו גלים של ביקורת וביקושים לשינויים. גל מחאות העובדים בפוזנן הוביל להחלפת ההנהגה. ולדיסלב גומולקה, שנחשף קודם לכן כלאומי יותר, חזר להנהגה והוביל רפורמות מתונות. ברית ורשה נחתמה בפולין ב-1955 כהמשך לברית הצבאית עם ברית המועצות.
גומולקה פתח פתח לרפורמות ולחופש דתי יחסי, אך שמר על ברית עם מוסקבה. תחושת התקווה מאוקטובר 1956 דעכה עם הזמן. המשק התקשה; מדיניות התמיכה בתעשייה כבדה וההשקעה בחימוש הגבילו את מוצרי הצריכה. ב-1968 פרצה גל אנטישמיות פוליטי בתעמולה שהוביל לעזיבת אלפי יהודים.
בשנות ה-60 הוחמרו הבעיות הכלכליות, וב־1970 ההעלאות הפתאומיות במחירי מוצרי היסוד הובילו למהומות אלימות בצירי החוף והחלפת מנהיגות המפלגה.
אדוורד גרק הגיע לשלטון והשיק מדיניות של הלוואות מערביות גדולות להקמת תעשייה וטכנולוגיה. בשנים הראשונות חלה עלייה ברמת החיים: עלייה בשכר, גישה למוצרי צריכה ופתיחות תרבותית יחסית. אך משבר הנפט של שנות ה-70 הגדיל את חובות המדינה והביא למחסור ולמצוקה כלכלית. ניסיונות הממשלה לשמור על מחירים נמוכים נכשלו והביאו לגלי שביתה ומחאה שצמחו מאיגודי עובדים ואינטלקטואלים מחתרתיים.
בחירתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני (פולני) ב-1978 העמיקה את תחושת התקווה והעצמה החברתית, וכשהוא ביקר ב-1979 מיליונים שמעו את נאומיו.
ב-1980 פרץ גל שביתות מרכזי. מנהיג חשמלאים בשם לֶך וָואוֶנסה (Lech Wałęsa) ייסד את האיגוד העצמאי "סולידריות" (Solidarność), איגוד מקצועי עצמאי, שאיגד מיליוני עובדים ותומכים. התנועה דרשה זכויות תעסוקה, חופש ומקום לפעילות אזרחית.
בדצמבר 1981 הוטל משטר צבאי על ידי ווייצ'ך ירוזלסקי. הממשל אסר את סולידריות, צורך אילוצים כלכליים החמירו, והחיים היומיומיים הצטמצמו עקב קיצוב ומשבר כלכלי. עם זאת, ההתנגדות נמשכה במחתרת ובכנסייה.
סוף שנות ה-80 התאפיין בהיחלשות התמיכה הסובייטית למעורבות ישירה. מדיניותו של גורבצ'וב בברית המועצות שינתה את המצב הבינלאומי. בין 1989 התקיימו "שיחות השולחן העגול" שבהן הסכימו המפלגה והאופוזיציה על מעבר מסודר בחלק מהמוסדות. בבחירות חצי‑חופשיות ב-4 ביוני 1989 זכו מועמדי סולידריות בניצחונות מרשימים. הממשלה הלא‑קומוניסטית הוקמה בספטמבר 1989, ולאחריה נבחר וולנסה לנשיא ב-1990. כך דעכה הרפובליקה העממית והוחלפה ברפובליקה של פולין דמוקרטית.
השלטון הקומוניסטי שינה את החברה: התיעוש והעיור התרחבו, נשים קיבלו תפקידים רחבים יותר בעבודה ובחינוך, וזכויות הבריאות והחינוך הורחבו בתחילת התקופה. בשלב מאוחר יותר המשבר הכלכלי והקיצוב פגעו בריאות הציבור וברמת השירותים. העשור האחרון של השלטון ראה עליית מוסדות אזרחיים חלופיים, איגודים, עיתונות מחתרתית ומוסדות קהילתיים, שיצרו אלטרנטיבה ציבורית וניהלו את המעבר לדמוקרטיה.
אחרי מלחמת העולם השנייה נוצרה בפולין מדינה בשם "הרפובליקה העממית של פולין". השליטה הייתה בידי מפלגה אחת שקיבלה כוח רב.
המלחמה הרסה ערים רבות, כולל ורשה. אנשים רבים מתו ונעלמו. הגבולות של פולין השתנו.
הקומוניסטים (שיטה שבה המדינה שולטת בכלכלה ובממשלה) שלטו בכוח. הם דיכאו מתנגדים ועשו בחירות לא חופשיות.
לאחר המלחמה אנשים הועברו ממקום למקום. גרמנים גורשו, ופולנים הועברו לאזורים חדשים. גם יהודים ואוקראינים עברו או עזבו.
המדינה בנתה מפעלי תעשייה וחילקה קרקעות. חלקים מהחיים הפכו מדינתיים. היו רדיפות נגד אויבים פוליטיים והכנסייה הושפעה.
כשסטלין מת, ברית המועצות שינתה קצת את המדיניות. בפולין היו מחאות, והמנהיג גומולקה קיבל יותר חופש ועדיין שמר על קשרים עם ברית המועצות.
גומולקה הבטיח יותר חירות ושכר טוב יותר. תחילה היו שיפורים, אבל לאחר שנים החסרים בכלכלה גדלו. ב-1968 הייתה גל של שנאה נגד יהודים. ב-1970 המצב התלקח במחאות רחבות.
גרק קיבל הלוואות גדולות ממדינות המערב. בתחילה אנשים קיבלו יותר מוצרים ושכר. לאחר משבר הנפט חובות גדלו, החנויות התרוקנו והמחירים עלו.
ב-1978 נבחר אפיפיור פולני חדש, יוחנן פאולוס השני (הפטריארך של הכנסייה הקתולית). הוא חיזק את התקווה של אנשים.
בשנת 1980 פועלים הקימו איגוד שנקרא "סולידריות" (איגוד עובדים עצמאי). המנהיג היה לֶך וָואוֶנסה. זה איפשר לאנשים לבקש זכויות.
בשנת 1981 הוטל משטר צבאי והשלטון אסר את סולידריות. מאוחר יותר, בשנות ה-80, השפעת ברית המועצות פחתה. ב-1989 נערכו שיחות בין השלטון לבין סולידריות. בבחירות ב-1989 נצחה סולידריות. ב-1990 וולנסה נבחר לנשיא. כך התחילה דמוקרטיה בפולין.
בשנות השלטון השתפרה החינוך והרפואה בתחילה. נשים קיבלו יותר עבודה ולימודים. בסוף התקופה היו קשיים כלכליים, אבל אנשים יצרו ארגונים חדשים ועבדו למען שינוי.
תגובות גולשים