הרפובליקה הצרפתית הרביעית

״חירות, שוויון ואחווה״

"הרפובליקה הצרפתית הרביעית" כינוי לתקופה ב־צרפת בין 1946 ל־1958. היא נבנתה על חוקה שאושרה ב־13 באוקטובר 1946. במובנים רבים הייתה המשך לרפובליקה השלישית והמשיכה להתמודד עם בעיות ישנות.

התקופה התאפיינה בהתאוששות כלכלית. התעשייה עובדה מודרניזציה, האוכלוסייה גדלה ורמת החיים עלתה. הונהגו רפורמות חברתיות ומדיניות רווחה. צרפת גם לקחה חלק בתהליכי האיחוד האירופי, כמו תכנית שומן (הצעת רובר שומאן) שהובילה לקהילת הפחם והפלדה ב־1951, ולבסוף להסכמי רומא ב־1957.

אחרי שחרור צרפת הוקמה ממשלה זמנית. שארל דה גול הוביל אותה בין 1944 ל־1946, אך התפטר כשנראה שהחוקה החדשה לא תתאים לרעיונותיו. חוקה חדשה שהציעה פרלמנט חזק כולו התקבלה במשאל עם ב־13.10.1946. בבחירות שלטה "ברית שלוש המפלגות", המפלגה הקתולית (MRP), הסוציאליסטים והקומוניסטים. בין ראשי הממשלה שנזכרים בתקופה היו פליקס גואן, לאון בלום ופול רמדיה. וינסנט אוריו נבחר לנשיא.

המטרה בחוקה הייתה להתאים בין משטר נשיאותי למשטר פרלמנטרי. "נשיא המועצה" (ראש הממשלה) נבחר בפרלמנט, ונשיא המדינה שימש בעיקר בתפקיד סימבולי. למרות זה, המשטר נשאר בלתי יציב. ממשלות התחלפו במהירות; בעשור אחד הוקמו עשרות ממשלות. פרישת הקומוניסטים ב־1947, שיטת הייצוג היחסי והעימותים סביב הקולוניות הקשו על יציבות הקואליציות. ניסיונות כמו רעיון "הכוח השלישי" או ממשלתו של פייר מנדס פראנס קטעו זמנית את הבלגן, אך ללא פתרון קבוע.

ב־1950 הציעו רובר שומאן וז'אן מונה איחוד תעשיות הפחם והפלדה כדי למנוע סכסוך בין צרפת לגרמניה. כך נוצרה קהילת הפחם והפלדה ב־1951. ההצלחה הובילה לחתימת הסכמי רומא ב־1957, שהחלו את השוק המשותף האירופי.

דה-קולוניזציה (תהליך שבו מושבות מקבלות עצמאות) גרמה למתחים בצרפת. דרישות לעצמאות עלו במרוקו, תוניסיה ואלג'יריה. במקרים רבים נקטו הממשלות בצעדים תקיפים נגד המורדים. מלחמת העצמאות האלג'יראית החריפה את השסע בחברה הצרפתית.

במאי 1958 פרץ משבר כשצבא צרפתי בצפון אפריקה איים על הממשלה. האליטה הפוליטית פנתה לשארל דה גול. דה גול הסכים להרכיב ממשלה בתנאי שתתקבל חוקה מחזקה יותר לנשיאות. ב־1 ביוני 1958 נכנס לשלטון, וב־28 בספטמבר 1958 אושרה החוקה שהובילה לתחילת הרפובליקה החמישית.

הרפובליקה הרביעית הפכה לבת ברית אסטרטגית של ישראל. מצבה הביטחוני של ישראל הביא אותה לחפש נשק בצרפת. משנת 1954 החלו עסקאות נשק, ובהמשך שיתוף הפעולה הגיע לשיא במבצע סיני־סואץ ב־1956, שבו פעלו יחד ישראל, צרפת ובריטניה. הכישלון להשיג את מטרות המבצע חיבר את צרפת וישראל פוליטית־צבאית.

ב־1957 נחתם הסכם על רכישת כור גרעיני מצרפת. הצרפתים סיפקו ידע ועזרה בבניית הכור בדימונה. הבנייה נמשכה והסתיימה ב־1963.

״חירות, שוויון ואחווה״

הרפובליקה הרביעית הייתה בצרפת בין 1946 ל־1958. חוקה, חוקי יסוד של המדינה, אושרה ב־13.10.1946.

לאחר המלחמה צרפת בנתה את עצמה מחדש. המפעלים שופרו. החיים השתפרו. הוכנסו חוקים חברתיים ותמיכה בעובדים.

שארל דה גול הוביל את הממשל הזמני אחרי השחרור. הוא פרש ב־1946 כשהיה ברור שחוקה חדשה לא תתאים לרעיונותיו. בסוף 1946 אישרו את החוקה החדשה.

המטרה הייתה ליצור מערכת מאוזנת בין ראש הממשלה לנשיא. אבל הממשלות השתנו הרבה. המפלגות לא מצאו תמיד את הדרך לעבוד ביחד. זה גרם לחוסר יציבות פוליטי.

בשנת 1950 הציעו שומאן ומונה לאחד תעשיות הפחם והפלדה. זה הוליד קהילה ב־1951. ב־1957 הוסכם על התוכנית של רומא, שהתקדמה לאיחוד אירופי.

דה-קולוניזציה, כשמושבות מקבלות עצמאות. במקומות כמו אלג'יריה אנשים ביקשו להיות עצמאיים. הדבר יצר מאבקים קשים בצרפת.

ב־1958 הצבא שלח איום חזק. אנשי המדינה ביקשו שדֶה גול יחזור לשלטון. דה גול הסכים עם תנאי של חוקה חדשה. ב־28 בספטמבר 1958 התחילה הרפובליקה החמישית.

צרפת וישראל היו שותפות צבאיות. מ־1954 צרפת סיפקה נשק לישראל. יחד פעלו במלחמת סיני־סואץ ב־1956. ב־1957 חתמו על קנייה של כור גרעיני. צרפת עזרה לבנות את הכור בדימונה.